תלמיד בחטיבת הביניים "שרת" שבנתניה נפגע בעת ששהה במתקן כושר ללא השגחה. בית המשפט קבע כי העירייה ומשרד החינוך התרשלו, וחייב אותם בתשלום הפיצויים.
בסוף שנת 2008 הוקם בחצר בית הספר התיכון שבצפון נתניה מתחם מתקני כושר. בכניסה לאזור המתקנים הוצב שלט המגביל את השימוש בהם לבני 14 ומעלה, ומורי חטיבת הביניים הסמוכה הבהירו לתלמידיהם כי "אין להם לחפש" במתחם התיכון.
נפגעתם עקב מחדל?
פנו ל-עו"ד נזיקין
אלא שמורי החטיבה לא השגיחו בפועל על התלמידים ולא מנעו מהם את הכניסה למתחם, מה שהביא כעבור שנה לאירוע שבמהלכו נפצע תלמיד חטיבה. התלמיד, שהיה בן 12 ביום האירוע, שהה יחד עם שני חבריו במתחם הכושר ללא מפריע. הוא נשען על אחד המכשירים כשחברו החל להשתעשע עמו וקירב לפתע את ידיות המכשיר זו לזו, וכך נמחצה ידו הימנית והדומיננטית של התלמיד בין צירי המתקן. כתוצאה, נגרמו לתלמיד שבר פתוח וקרע של הגיד המיישר באצבע.
בשנת 2011 החליט התלמיד לשעבר, כיום בן 18, לפנות לבית משפט השלום בתל אביב ולתבוע פיצוי על נזקיו מעיריית נתניה וממשרד החינוך. הוא האשים את העירייה ברשלנות כיוון שלטענתו היא לא מיגנה את המכשירים ולא ביצעה בדיקות בטיחות תקופתיות.
בנוסף, טען התובע שמשרד החינוך לא עשה דבר כדי למנוע מהתלמידים לגשת למתקנים המסוכנים על אף שמורי החטיבה ידעו שהם נמשכים אליהם. לשיטתו, נוכחות של מורה משגיח במקום הייתה מונעת את התאונה המצערת.
העירייה טענה כי המתקן אינו מסוכן לציבור, וכי לא קיבלה כל דיווח על תקלות לאחר הצבתו. לדבריה, הפעלת הידיות בידי אדם בעת שאחר משתמש בו מהווה שימוש בלתי סביר שתוצאותיו לא ניתנות לצפייה.
עוד טענה כי משרד החינוך הוא שהתרשל כיוון שמורי החטיבה היו מחויבים להרחיק משם את תלמידיהם.
משרד החינוך טען כי לא מתקבל על הדעת שמורי החטיבה ישגיחו על התלמידים שבוחרים ללכת למתקנים. לחלופין נטען כי גם נוכחות מורה תורן לא יכול הייתה מונעת את התאונה, שהתרחשה עקב היעדר מיגון.
בסופו של דבר, הנתבעים ביקשו לייחס אחריות משמעותית לתובע, שהגיע למקום על דעת עצמו.
לא בדקה
השופטת יעל הניג מצאה שהעירייה לא ביצעה בדיקות בטיחות תקופתיות במתקן, ועל כן החליטה לקבל את עמדת התובע, לפיה התאונה התרחשה כתוצאה מהיעדר מיגון.
מכאן, קבעה השופטת כי המתקן יצר סיכון בלתי סביר, וכי היה על העירייה לצפות את הסכנה הטמונה למשתמשים.
השופטת הבהירה כי יש לייחס אשמה גם למשרד החינוך, שלא השגיח על תלמידי החטיבה באזור המתקנים. לדעתה, מורי החטיבה היו יכולים וצריכים לצפות שהתגודדות תלמידים צעירים במתחם עלולה להביא לפגיעת גוף.
בהתאם, סירבה השופטת לייחס אחריות כלשהי לתובע, שכן הוא כלל לא הפעיל את המתקן, לא הפר את הוראות התרגול ולא ידע שהמתקן לא ממוגן.
נכותו התפקודית של התובע, המתקשה ליישר את האצבע ועבר לכתוב ביד שמאל, הועמדה על 5% והשופטת החליטה שמגיע לו פיצוי של כ-180 אלף שקל עבור הפסדי השתכרות, הפסדי פנסיה כאב וסבל, בתוספת שכ"ט עו"ד בסך 42,230 שקל והוצאות משפט. העירייה תישא ב-80% מהסכום ומשרד החינוך בשאר.
- ב"כ התובע: עו"ד בוסתנאי, עו"ד עזר, עו"ד גוטמן
- ב"כ הנתבעים: עו"ד אברהם, עו"ד ברקוביץ, עו"ד בן אפרים
* עו"ד דותן לינדנברג עוסק בנזקי גוף
** הכותב לא ייצג בתיק זה
** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין