האנס היה בן 13 כשהחל להתעלל מינית בבת-דודתו, אז בת 9 בלבד. המעשים נפרשו על פני 3 שנים תמימות וכיום סובלת האישה מהפרעת אישיות ופוסט-טראומה. טענת ההתיישנות של בן הדוד נדחתה נוכח הודאותיו במשטרה.
פיצויים של כ-1.2 מיליון שקל נפסקו לאישה כבת 41 שלפני כ-32 שנים נפלה קורבן להתעללות מינית ממושכת מצד בן-דודה. סגן נשיא בית משפט השלום בחיפה השופט רמזי חדיד דחה את טענת ההתיישנות שהעלה בן-הדוד נוכח העובדה שבשתי חקירות שנערכו במשטרה בשנים 2013-2014 הודה בקיום יחסי מין עם בת-דודתו, כך שמרוץ ההתיישנות אופס.
התביעה הוגשה ב-2013 – 23 שנים אחרי שמעשי האונס פסקו. לפי הנטען, בן דודה של התובעת היה בן 13 ואילו היא בת 9 כשכפה עליה לקיים עמו יחסי מין וביצע בה מעשים מגונים בחדרים ובמקלטים. במשך כ-3 שנים סבלה מהתעללות מינית ממושכת. כשהייתה כבת 15 אזרה אומץ וסיפרה על האונס לחברתה, וכך העניין נחשף.
ב-2013 היא הגישה נגד בן הדוד תלונה במשטרה, וזו נסגרה עקב התיישנות פלילית, אולם בשתי חקירות שנערכו לו תחת אזהרה הוא הודה במעשים והביע עליהם חרטה. במקביל הוגשה התביעה לפיצוי על הנזקים הנפשיים והכלכליים שנגרמו לתובעת עקב מעשי בן-דודה.
משוכה משמעותית שנאלצה התובעת להתמודד עמה הייתה טענת ההתיישנות שהעלה הנתבע (בעבירות מין בקטינים תקופת ההתיישנות מתחילה מגיל 18 ולפיכך לטענתו התביעה התיישנה כשהתובעת הייתה בת 25).
אל מול טענה זו הפנתה התובעת לכך שהנתבע הודה במעשיו בשתי חקירותיו במשטרה ובמצב כזה מרוץ ההתיישנות בתביעות נזיקין מתאפס, כך שתקופת ההתיישנות טרם חלפה.
הנתבע התכחש לכך וטען כי אמר את שאמר במשטרה משום שהיה בלחץ. הוא הוסיף כי התביעה מושתתת על "רסיסי זכרון", והבהיר כי מעולם לא קיים עם התובעת יחסי מין ולכל היותר נהג לשחק עמה ב"רופא וחולה".
האמת לא נר לרגליו
סגן הנשיא חדיד דחה את טענת ההתיישנות וקיבל את טענת התובעת בהקשר זה. השופט כי הבהיר בשתי החקירות, שנערכו לנתבע בהפרש של שנה, באחרונה שבהן היה מיוצג, הודה הנתבע בקיום יחסי מין עם התובעת כשהייתה קטינה, כך שההתיישנות התאפסה והחלה להיספר ממועד החקירה השנייה.
בתוך כך השופט הבהיר כי אינו מקבל את הטענה כי הנתבע הודה משום שהיה תחת לחץ, וזאת נוכח הפרשי הזמנים והעובדה שהתייעץ עם עורך דין.
לגופה של התביעה השופט הדגיש כי אינו מאמין לגרסתו הנוכחית של הנתבע המכחישה כל קשר לקיום יחסי מין. "הנתבע התגלה כאדם שאמירת האמת אינה נר לרגליו", נכתב, "והוא עשה ככל שביכולתו להכחיש את המעשים המיוחסים לו תוך שינוי גרסתו חדשות לבקרים".
לפיכך גרסת התובעת על אודות האונס וההתעללות המינית התקבלה, ומשכך נקבע כי הנתבע ביצע כלפיה עוולות של תקיפה והפרת חובה חקוקה. בנוסף, השופט קיבל את חוות דעת הפסיכיאטר הממונה שאישר כי התובעת סובלת מהפרעת אישיות והפרעת דחק פוסט-טראומתית האופיינית לקורבנות אונס, ונכותה הנפשית עומדת על 20% לצמיתות.
לתובעת נפסקו לפיכך 550 אלף שקל על כאב וסבל בנוסף ל-498 אלף שקל על הפסדי שכר ותנאים סוציאליים והוצאות רפואיות. לצד זאת, השופט דחה את בקשתה לחיוב הנתבע גם בפיצוי עונשי לנוכח סכומי הפיצוי הגבוהים והעובדה שהיה קטין כשביצע את המעשים. הנתבע גם חויב בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד של 1836,924 שקל.
עו"ד ורד פרי
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין