בהסכם נקבע שהנכס, המוערך ב-15 מיליון שקל, שייך לבני הזוג בחלקים שווים. אלא שפתק עליו חתמו מאוחר יותר טרף את הקלפים - וביהמ"ש נתן לו תוקף
למרות הסכם ממון הקובע אחרת: בית מגורים יוקרתי לא יתחלק בין בני זוג פרודים שווה בשווה, אלא ביחס של שני שליש לבעל ושליש לאישה. כ-6 שנים לאחר עריכת ההסכם חתמו הצדדים על פתק שלפיו "הבית יהיה של שנינו, אך לא בבעלות שווה". בהמשך הנכס אכן נרשם בחלוקה הלא שוויונית. השופטת אליה נוס מבית המשפט למשפחה בפתח תקווה כיבדה את האמור בו.
מדובר בבני זוג לשעבר שחתמו ביולי 2000 על הסכם ממון שקבע, בין היתר, כי בית מגוריהם יהיה משותף להם "בחלקים שווים - אף אם הכספים לבנייתו לא באו באופן שווה משני הצדדים". בהמשך נקבע ש"כל שינוי בעקרונות האיזון שנקבעו בהסכם זה ייעשה בכתב, ובדרך בה נעשה ואושר הסכם זה".
לדברי הבעל, ביולי 2006 רכשו את בית המגורים, אשר שוויו מוערך כיום ב-15 מיליון שקל. עובר לביצוע העסקה חתמו על פתק שקבע כי "למרות ההסכם שחתמנו עוד לפני החתונה, אנו מחליטים לשנות את הסעיף הקשור לאחזקת הבית (בעלות). הבית יהיה בבעלות שנינו, אך לא בבעלות שווה". ואכן, בטאבו נרשם הנכס בחלוקה של שני שליש לבעל ושליש לאישה.
בבית המשפט טענה האישה שהפתק בטל, בהיותו סותר להסכם הממון. לעומתה טען הבעל שהמסמך תקף. לדבריו הוא נחתם על רקע שינוי נסיבות בלתי צפוי, כשבפועל הורי האישה לא השתתפו במימון רכישת הבית, חרף הבנה מוקדמת שיעשו זאת. מנגד, הוריו השקיעו בעסקה יותר ממיליון דולר ומכאן הרציונל בשינוי חלוקת הזכויות בפתק, אשר נחתם לגרסתו "באווירה טובה ומתוך שמחה".
חתם כשחזר מהעבודה?
השופטת נוס קבעה שההסבר שסיפק הבעל לעריכת הפתק - השתתפות הוריו במימון רכישת הבית, בניגוד להורי האישה שסיפקו רק קרמיקה וכלים סניטריים - מניח את הדעת. האישה העלתה אומנם תזה נגדית, שהמסמך נערך על רקע לחצים שחווה הבעל בעבודה, אך נוכח מספר נימוקים היא נדחתה.
כך, לדברי השופטת גרסה זו אינה מבהירה מדוע דווקא לחצים אלה גרמו לכך שיש להעניק לבעל חלק גדול יותר בבית. בנוסף, על-פי טענתה הפתק נחתם לאחר שהבעל חזר מהעבודה, ואולם מבירור המועד המדויק עלה שהפתק נחתם בשבת - יום בו הבעל אינו עובד.
"מאחר שהאישה הודתה כי למעט אספקת קרמיקה וכלים סניטריים לבית אשר בנו הצדדים לא שילמו הוריה דבר עבור רכישת הבית, ניתן לאתר היגיון בהוראות המסמך, אשר הקנה לאיש חלק גדול יותר מן הזכויות בבית, אך בשום אופן לא קיפח את האישה, שנותרה ובידיה זכויות בלתי מבוטלות בבית יקר ערך", כתבה השופטת.
היא קבעה ששתיקת האישה לאורך השנים בקשר לרישום הלא שוויוני בטאבו, והעלאת דרישתה לחלוקה שוויונית רק עם פרוץ הליכי הגירושין "יוצרת מניעות להעלאת הטענה כעת, בחוסר תום לב".
לפיכך השופטת הורתה על דחיית התביעה, תוך שקבעה כי הבית יחולק בהתאם לאופן שבו נרשם: שני שליש לבעל ושליש לאישה, כלומר היא עדיין תצא עם זכויות המוערכות ב-5 מיליון שקל. לטובת הבעל נפסקו הוצאות משפט בסך 35 אלף שקל.
- ב"כ התובע: עו"ד ד"ר רונן דליהו
- ב"כ הנתבעת: עו"ד ד"ר אליעד שרגא
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.