אשתו השנייה של אדם שנפטר מסרטן טענה כי הוא רצה לכלול אותה בצוואתו אך לא הספיק. בית המשפט דחה את התנגדותה לצוואה הקיימת וקבע כי רק שלושת ילדיו מנישואיו הראשונים יירשו אותו
השופט רן ארנון דחה לאחרונה התנגדות שהגישה אלמנתו של אדם שנפטר ב-2021. המנוח הותיר צוואה מ-2018 שנכתבה בטרם הכיר את בת זוגו המתנגדת ובה הוריש את רכושו לשלושת ילדיו. המתנגדת טענה כי המנוח התכוון להוריש לה את הרכוש שנרכש אחרי שנישאו ולהעביר אליה קופות גמל שונות, אך לא הספיק לתקן את צוואתו. השופט הבהיר כי שעה שהמנוח הותיר צוואה ברורה, תקינה ותקפה, אין לבית המשפט סמכות להחליף את רצון המנוח ברצון אחר.
מבקשי קיום הצוואה הם ילדיו של המנוח שהיה נשוי למעלה מ-40 שנה לאמם המנוחה, רעייתו הראשונה.
ב-2018 ערכו המנוח ואשתו הראשונה צוואות הדדיות זהות במסגרתן ציוו את כל רכושם האחד לשני ולשלושת ילדיהם (בגירים) כיורש אחר יורש.
האישה הלכה לעולמה ב-2019. זמן קצר לאחר מכן, בתחילת 2020 הכיר המנוח את הנתבעת.
בתוך חודשים ספורים הם נישאו בטקס רפורמי שנערך בישראל ובחתונה אזרחית בקפריסין. לנתבעת 4 בנות מקשרי נישואין קודמים.
ב-2021 נפטר המנוח מסרטן וילדיו ביקשו לקיים את צוואתו.
האלמנה התנגדה. היא טענה כי מערכת היחסים הזוגית שלה עם המנוח התאפיינה ביחסי אהבה ואמון הדוקים, אולם קשר זה לא התקבל באהבה אצל ילדיו, ובייחוד אחד מהם שניתק עם אביו את הקשר.
בנוסף, בני הזוג ערכו הסכם ממון שאושר בבית המשפט. לשיטתה מהסכם זה עולה כוונתו הברורה של המנוח לשיתוף בנכסים ודאגה לה ולעתידם המשותף.
לדברי המתנגדת, צוואת המנוח משנת 2018 אינה משקפת את רצונו. היא ציינה שמנוח, שהיה פגוע מהתנהגות ילדיו, רצה לשנות את צוואתו לטובתה אך לא הספיק.
הילדים טענו כי האלמנה עותרת לעריכת שינויים בצוואה, ולמעשה כתיבת צוואה חדשה בידי בית המשפט, סעד שלא קיים.
הם הדגישו שצוואת אביהם ברורה לחלוטין, משקפת את רצונו ואין מחלוקת באשר לכשרותו של המנוח בעת עריכתה.
אין יסוד משפטי
השופט רן ארנון מבית המשפט למשפחה בקריית שמונה דחה את ההתנגדות וציין כי ספק גדול אם היה מקום להגיש התנגדות לצוואה בדרך בה הוגשה.
הוא הדגיש כי כיבוד רצון המת משמעותו כיבוד רצונו כפי שהובע בצוואה תקינה ותקפה, באחת מצורות הצוואה המפורטות בחוק הירושה. "השערה ביחס לרצון המת, התייחסות לאמירה כזו או אחרת שנאמרה על ידי המנוח בעת שהיה בין החיים, התנהגות, מצגים כאלה ואחרים, כל אלה לא יועילו", כתב.
לדבריו, גם אם נניח כי המנוח רצה לשנות את צוואתו ולא הספיק, הנחה מרחיקת לכת שכן לא הובאו ראיות לתמוך בה, הרי כבר לפני מאות שנים נכתב במקורות כי "אין אדם יוצא מן העולם וחצי תאוותו בידו". כלומר, אין אדם יוצא מן העולם לאחר שהספיק כל מה שרצה לעשות, ובמקרה זה צוואה חדשה. "האם תפקידו של בית המשפט, או בכלל בסמכותו, להשלים את המלאכה ולצוות את מה שהאדם לא ציווה בחייו?" תהה השופט והשיב בשלילה.
"לשיטתה של הנתבעת היא אינה מבקשת כי בית המשפט יכתוב צוואה חדשה אלא 'תוספת לצוואה הקיימת'", כתב השופט והבהיר כי 'תוספת לצוואה' משמעה צוואה חדשה. הוא ציין שאין כל יסוד משפטי לבקשה זו, והיא נוגדת באופן מוחלט את הוראות הדין.
בסיכומו של דבר ההתנגדות נדחתה והאלמנה חויבה לשלם לילדים הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 30,000 שקל.
- ב"כ המבקשים: עו"ד מלי שרגיל
- ב"כ המתנגדת: עו"ד מיכאל וייס
עו"ד אורית דרור הראל
עוסק/ת ב-
ירושות וצוואות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין