התובע טען שב-2006 הפך להורה בעל כורחו לאחר שקיים יחסים לא מוגנים עם אישה שאמרה לו שהיא עקרה. בפסק דין מקיף עמד השופט על הבעייתיות המשפטית והמוסרית שבתביעה.
בתביעה שהוגשה לפני כחמש שנים טען התובע שבשנת 2005 קיים "קשר מיני מזדמן" עם הנתבעת, שהצהירה בפניו שהיא עקרה. כתוצאה מהמפגש המיני הנתבעת הרתה והביאה לעולם ילד.
לדברי התובע, הוא "נפל קורבן למעשה רמיה והונאה" והנתבעת פעלה במודע ובמתכוון לגזול ממנו את זרעו. התובע הוסיף שלאחר לידת הילד הנתבעת לא השלימה עם בקשתו לנתק עמה את הקשר, הטרידה ואיימה עליו ועל אשתו הטרייה תוך פגיעה בפרטיותו.
התובע דרש פיצוי של 900,000 שקל וטען שהנתבעת פגעה בזכותו שלא להיות הורה והעמיסה עליו "נטלים רגשיים, מוסריים וכלכליים כבדים לכל ימי חייו". לביסוס תביעתו טען האיש ש"גניבת הזרע" מהווה בין היתר הפרת חוזה, תרמית, גזל, תקיפה ורשלנות.
הנתבעת מצדה טענה שהכירה את התובע כבר ב-2002 וניהלה עמו קשר זוגי כשנתיים. במאי 2005 חודש הקשר ביניהם וארבעה חודשים מאוחר יותר הם נפגשו בבסיס המילואים של התובע ביוזמתו. במהלך המפגש התובע כפה עצמו עליה וכתוצאה מכך היא הרתה ונולד בנם.
לדבריה, התובע שקיים עמה יחסים לא מוגנים צריך לקחת אחריות על מעשיו ותוצאותיהם.
אין שליטה אבסולוטית
השופט הבכיר מיכאל תמיר מבית משפט השלום בתל אביב הבהיר שטענות של גניבת זרע התקבלו בישראל ובארה"ב במקרים בודדים ובנסיבות חריגות מאוד שבהן ההיריון לא נוצר כתוצאה מקיום יחסי מין מלאים אלא משימוש שעשתה האישה בזרעו של גבר ללא ידיעתו והסכמתו.
השופט הדגיש שהפסיקה קבעה שגבר שמקיים יחסי מין צריך להיות ער לכך שבמעשיו הוא נוטל על עצמו אחריות להתפתחויות האפשריות שכן "אין לאדם שליטה אבסולוטית באפשרויות הביולוגיות היכולות לנבוע מקיום היחסים".
השופט דחה את עילות התביעה אחת לאחת. ביחס לעוולת התרמית הזכיר השופט שהמונח "עקרות" לאו דווקא מתייחס לחוסר יכולת מוחלטת להרות ויכול לבטא גם קשיים להיכנס להיריון. השופט הביא דוגמא מספר בראשית בו מסופר ששלוש מתוך ארבע האימהות – שרה, רבקה ורחל – הרו לאחר שנחשבו עקרות.
לדבריו, במקרה זה הוכח שהנתבעת עברה טיפולי פוריות שכשלו והאמינה "באמת ובתמים" שהיא לא יכולה להרות ולכן אין בסיס לטענת התובע שהיא רימתה אותו במתכוון. השופט הדגיש שהתובע היה מודע לאותם טיפולי פוריות והיה צריך לקחת בחשבון שיש סיכוי כלשהו, גם אם קלוש, שהנתבעת תיכנס להיריון.
בהתייחס לעילת הפרת חוזה כתב השופט שקיים "קושי ערכי" לקבל טענה שלפיה בעצם הבאתו של ילד לעולם אמו הפרה חוזה עם אביו.
עוד לדבריו, הנתבעת לא "גזלה" את זרעו של התובע והוא זה שהעביר לה את אותו במהלך המגע המיני ביניהם ולא יכול להיות שציפה שהזרע יחזור אליו.
השופט דחה את התביעה גם מטעמים מוסריים של תקנת הציבור: "קביעה שלפיה בהיוולדו של הילד נפגעה זכות יסוד של התובע לא להיות אביו עשויה לפגוע משמעותית בילד ובזכותו לכבוד", כתב השופט.
השופט הזכיר שלפי הדין הקיים, גם אם יוכח שזרעו של אב הושג במרמה, אין אפשרות לפטור אותו מתשלום מזונות וגם קיים קושי רב לפצות אותו בגין נזק כלכלי או נפשי שנגרם לו כתוצאה מכך שהילד נולד.
בסיכומו של דבר דחה השופט את התביעה במלואה. על רקע הנסיבות המיוחדות, לא ניתן צו להוצאות.
- ב"כ התובע: עו"ד רענן בר-און
- ב"כ הנתבעת: עו"ד שרה זינו-אמוראי
* עו"ד אסף לאור עוסק בדיני משפחה
** הכותב לא ייצג בתיק
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין