מטעם היישוב נטען כי העובדת כלל לא פוטרה אלא סיימה תפקיד זמני שהתבקשה למלא לתקופה מוגבלת. בית הדין לעבודה דחה את הטיעון וקבע כי מדובר בשכירה שפוטרה ללא היתר מהממונה על חוק עבודת נשים.
בית הדין לעבודה בירושלים חייב לאחרונה את היישוב הקהילתי קריית נטפים לשלם 135 אלף שקל (כולל הוצאות משפט) למנהלת מעון שפוטרה בהיריון. השופטת שרה שדיאור קבעה כי טענת היישוב לפיה האישה הייתה "פרויקטורית" שנשכרה לתקופת זמן מוגבלת כדי למלא את מקומה של מנהלת המעון הקבועה הומצאה בדיעבד, וכי סיום יחסי העבודה ללא היתר נעשה בניגוד לחוק עבודת נשים.
ב-2013 נשכרה התובעת לעבוד כרכזת הקהילה ביישוב הדתי שבשומרון. שנה לאחר מכן היא הועברה לשמש כממלאת מקום של מנהלת המעון ביישוב. מספר חודשים לאחר מכן היא הודיעה כי היא בחודש החמישי להיריונה, ולמרות זאת פוטרה כשמנהלת המעון הקבועה נכנסה לתפקיד מבלי שוועד היישוב ביקש היתר מהממונה על חוק עבודת נשים.
מטעם היישוב נטען לעומת זאת כי התובעת התפטרה מעבודתה כרכזת קהילה ולאחר מכן הוצבה כ"פרויקטורית" לתקופה מוגבלת של חודשיים. בתום התקופה התפקיד הסתיים ומשכך התובעת כלל לא פוטרה.
יצא המרצע מן השק
השופטת שדיאור קבעה כי תלושי השכר של התובעת מעידים על כך שהייתה עובדת שכירה של היישוב במשך תקופה רציפה של 15 חודשים תוך שנוידה מתפקיד רכזת קהילה לתפקיד ממלאת מקום מנהלת המעון.
השופטת הוסיפה כי אמנם היה שלב כלשהו שבו התובעת אכן ביקשה להתפטר מעבודתה אך כשהודיעה על כך הממונים עליה ביקשו שתחזור ואף הציעו לה שכר גבוה יותר, והיא הסכימה והמשיכה בעבודתה. כלומר, ההתפטרות "חלפה עברה לה".
כמו כן נפסק כי אף שתפקידה האחרון של התובעת היה "ממלאת מקום" היא לא הועסקה לתקופה קצובה, וכי המונח "פרויקטורית" הוא "לכל הפחות, המצאה של בדיעבד". זאת, השופטת למדה מתוך הסכם העבודה שציין במפורש כי סיום ההעסקה ייעשה במתן הודעה מוקדמת, ובשום מקום לא צוינה בו הגבלת זמן כלשהי.
השופטת ציינה כי במצב כזה היה על היישוב למצוא לה תפקיד חלופי אבל לא רק שלא הוצע לה דבר כזה אלא שאף הצעתה להמשיך לעבוד בכפיפות למנהלת החדשה לא זכתה למענה.
עוד נקבע כי שיחות מוקלטות עם ממוניה "הוציאו את המרצע מן השק" והוכיחו כי הם ידעו על ההיריון, ידעו כי אסור להם לפטר אותה ללא היתר ולכן סירבו לתת לה מכתב פיטורים.
משכך נקבע פיטורי התובעת ללא היתר מהממונה במשרד הכלכלה הם הפרה של חוק עבודת נשים ועל כך מגיעים לתובעת פיצויים על אובדן שכר בתקופת ההיריון ובתקופה המוגנת שלאחר חופשת לידה (60 יום) וכן פיצוי על עגמת הנפש שנגרמה לה.
השופטת פסקה לתובעת 63 אלף שקל על הפסדי ההשתכרות, שהם 150% מהשכר שהייתה מקבלת לו הייתה ממשיכה לעבוד, וזאת בהתחשב בכך שהתובעת ניסתה להקטין את הנזק, חיפה עבודה אחרת ואף הגישה בקשה לדמי אבטלה.
הפיצויים על עגמת הנפש הועמד ועל 60 אלף שקל ובנוסף חויב היישוב גם בשכר טרחת עו"ד של 12,000 שקל.
- ב"כ התובעת: עורך דין ישראל שניידמן
- ב"כ הנתבעת (האגודה השיתופית של היישוב): עורך דין לענייני עבודה ישראל ליכנשטיין
עו"ד רועי הוד
עוסק/ת ב-
דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין