בית המשפט המחוזי אישר לאחרונה ניהול תביעה ייצוגית נגד החברה. הוא קבע שיש בסיס לטענה כי הוצאות הגבייה שנגבו מלקוחות שלא שילמו את חשבונם בזמן היו גבוהות מהמותר בתקנות.
תקנות בזק שהותקנו על פי חוק התקשורת מסדירות את שיעור הוצאות הגבייה שמותר לחברה לגבות מלקוחות שמאחרים בתשלום. בבקשה לאישור תביעה ייצוגית שהוגשה ב-2016 נטען כי החברה גובה מלקוחות ששיק שלהם חזר או שהוראת הקבע שלהם לא כובדה סכום הגבוה מהמותר בתקנות. הבקשה אושרה לאחרונה על ידי השופטת דפנה בלטמן קדראי.
התקנות קובעות כי על איחור בתשלום לחברה ישלם הלקוח הוצאות גבייה בסך עשרה שקלים. עוד נקבע בהן כי במקרה של שיק או הוראת קבע שלא כובדו ישולמו הוצאות גבייה מיוחדות בסך 24.50 ו-14.20 שקלים, בהתאמה.
בית המשפט המחוזי נדרש לאחרונה להכריע האם מדובר בהוצאות חלופיות או מצטברות במסגרת בקשה לאישור תביעה ייצוגית נגד החברה.
המבקשת סיפרה שהיא יורשת של אדם שנפטר ב-2015. האיש היה לקוח בזק ושילם את חשבונו החודשי באמצעות הוראת קבע לבנק. לאחר פטירתו, לא כיבד הבנק את הוראת הקבע שניתנה לטובת בזק והחברה גבתה ממנו הוצאות גבייה מיוחדות בסך 14.20 שקל וכן הוצאות גבייה כלליות בסך עשרה שקלים.
לטענת המבקשת, החברה לא הייתה רשאית לגבות את הסכומים במצטבר והיה עליה לחייב בהוצאות הגבייה המיוחדות בלבד. לדבריה, פרשנותה הנכונה של התקנה היא שהוצאות הגבייה הכלליות והמיוחדות הן חלופיות שכן אילו רצה המחוקק לגבות הן הוצאות ייחודיות והן כלליות היה עושה זאת במפורש.
המבקשת ציינה כי אינה יכולה לאמוד את הנזק שנגרם ללקוחות החברה בגין הגבייה הכפולה אך להערכתה מדובר במיליוני שקלים.
בזק טענה מנגד כי כוונת התקנות הייתה שהסכומים ייגבו במצטבר וככל שהמחוקק היה מעוניין שהסכומים יהיו חלופיים הוא היה משתמש במילה ״או״.
לשיטתה, אין כל זיקה בין הוצאות הגבייה הכלליות לבין הוצאות הגבייה המיוחדות ואלו מהוות חיובים נפרדים ושונים שלא קשורים אחד לשני.
אינטרסים מנוגדים
השופטת דפנה בלטמן קדראי הבהירה כי שתי הפרשנויות שהציגו הצדדים אפשריות מבחינת לשונית ולכן יש לפנות למטרה שעמדה בבסיס התקנות.
לדברי השופטת, המטרות והאינטרסים המונחים ביסוד תקנות בזק הם שניים: שמירה על אינטרס הציבור באמצעות הגבלת סכום הוצאות הגבייה מחד, ושמירה על אינטרס בזק להבטחת הוצאותיה בשל אי תשלום חיוב במועד מאידך.
לקביעתה, פרשנות המבקשת לפיה הוצאות הגבייה הן חלופיות עולה בקנה אחד עם התכלית והאינטרס הצרכני להגבלת הוצאות הגבייה ושמירה על תקציבם של האזרחים הנזקקים לשירותי בזק.
מנגד, פרשנות בזק מתעלמת מהאינטרס הצרכני ושמה את כל כובד המשקל הפרשני על האינטרס העסקי שלה. פרשנות זו ואינה מתיישבת עם תכלית התקנות המושתתת על אינטרס עסקי לצד אינטרס צרכני. מעבר לכך, בזק לא הציגה כל ראיה שמבהירה מה שיעור הוצאות הגבייה שהיא נדרשת אליהן בפועל במקרה של חזרת שיק או אי כיבוד הוראת קבע.
בנסיבות אלה קבעה השופטת שיש אפשרות סבירה שפרשנות המבקשת תתקבל ואישרה את הבקשה לניהול התביעה הייצוגית.
הקבוצה שעליה תחול התביעה כוללת את כל מי שחויב בשבע השנים האחרונות בהוצאות גבייה בשל אי כיבוד שיק או הוראת קבע.
השופטת פסקה לטובת באי כוח המבקשת שכ״ט בסך 12,000 שקל.
- ב״כ התובעת: עו"ד גיל רון, עו"ד אהרן רבינוביץ ועו"ד יעקב אביעד
- ב״כ הנתבעת: לא צוין
* עורך דין אריה חגאג עוסק בתביעות ייצוגיות
** הכותב לא ייצג בתיק
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין