התקבלה תביעת פינוי שהגישו בעלי דירה נגד בנם וכלתם

בית המשפט דחה את טענת הבן כי בפועל הנכס שייך לו והוריו רק מחזיקים בו עבורו בנאמנות

בית המשפט למשפחה בירושלים קיבל לאחרונה תביעת בעלי יחידת דיור ביהודה ושומרון לפינוי בנם וכלתם ממנה, זאת בשל כפיות טובה ויחס מזלזל שלטענתם קיבלו מהם. השופט פליקס גורודצקי דחה את תזת הבן לפיה הנכס, הלכה למעשה, שייך לו, כאשר הוריו מחזיקים בו עבורו בנאמנות. לצרכי התארגנות ומציאת דיור חלופי, נקבע שהזוג הצעיר יתפנה תוך שנה.

לטענת התובעים, הם רכשו ב-2004 שתי חלקות צמודות ביהודה ושומרון: על אחת מהן בנו את ביתם, ובשנייה הוקם בית הכולל ארבע יחידות מגורים, שבאחת מהן ("הדירה") גרים בנם וכלתם - הנתבעים - עם ארבעת ילדיהם.

התובעים סיפרו שנתנו לבנם וכלתם לגור בדירה בחינם כמחווה בין הורים לילדם, ואף נשאו בהוצאות השוטפות כגון מים וחשמל. אלא שלטענתם טוב לבם נענה בכפיות טובה ויחס מזלזל ופוגעני, כשלדבריהם הנתבעים אינם מאפשרים להם אפילו להיות בקשר עם ילדיהם, הנכדים האהובים שלהם. בנסיבות אלה עתרו השניים להורות לבנם וכלתם לסלק את ידם מהדירה, תוך חיובם בדמי שימוש ראויים.

הבן ואשתו טענו מנגד שהם בעלי הדירה האמיתיים, כאשר רישומה על-שם הורי הבעל נעשה למראית עין בלבד ואינו משקף את מצב הדברים לאשורו. נטען שהרישום הפורמאלי בוצע, בין היתר, מתוך מטרה להגן על נכסי הנתבע מפני רעייתו - שהייתה בשלב מסוים מסוכסכת עימו ואף ניהלה עימו הליכי גירושין.

למה לא הסכם ממון?

אבל השופט גורודצקי לא קנה את תזת ההגנה. מסקנתו הייתה שהבן ואשתו לא הוכיחו כי נכרת בינם לבין הורי הבעל הסכם נאמנות, ולו בעל-פה. לעניין זה צוין שהנתבעים כלל לא טרחו לזמן עדים מרכזיים לצורך הוכחת הנאמנות הנטענת, באופן הפועל לחובתם.

כך למשל, למרות טענת הבן ואשתו שמוכר הקרקע "ידע היטב שהיא נרכשת על-ידי הנתבע, אולם נרשמת על-שם התובעים ממניעים כאלה ואחרים", הוא לא זומן לעדות. השופט קבע שגם בעדויות שכן נשמעו - כמו של עורך דין שהינו חבר ילדות של הנתבע, אשר "שמע מפיו שרכש את הקרקע ורוצה לבנות שם בית" - אין כדי לבסס את הנאמנות הנטענת.

אינדיקציה נוספת המחלישה את גרסת הבן נמצאת, לדברי השופט, בעובדה שלא החתים את אשתו על הסכם ממון, ככל שאכן חשש שתגזול ממנו את הדירה ולכן רשם אותה פיקטיבית, כביכול, על-שם הוריו. כשנשאל במהלך המשפט מדוע לא עשה זאת, השיב ש"הוריו לא הסכימו" - באופן שאינו מתיישב עם המניע הנטען לרישום הדירה על שמם.

השופט הסביר שדי בדחיית תיאוריית הנאמנות על מנת לקבל את תביעת הפינוי, ואולם בבחינת למעלה מן הצורך - קבע שיש לראות במכתב התראה ששלחו ההורים לבנם וכלתם טרם הגשת התביעה, משום ביטול הרשאת המגורים שהעניקו להם בזמנו.

אשר לדרישת בעלי הדירה לחייב את בנם וכלתם בדמי שימוש, קבע השופט שיש לדחותה בעיקר נוכח זניחתה על-ידם בשלב הסיכומים.

לבסוף נקבע שהבן ואשתו יתפנו מהדירה, אך לא מיידית אלא תוך 12 חודשים; זאת על רקע תקופת מגוריהם הארוכה, על מנת לאפשר להם זמן להתארגנות ומציאת דיור חלופי, וכן לשם מיצוי הליכי ערעור על פסק הדין, אם וכאשר ירצו בכך.

• ב"כ התובעים: עו"ד הדי רביב
• ב"כ הנתבעים: עו"ד הודיה פישמן

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.