חרף שרשרת עסקאות קניה ומכירה בת עשרות שנים, הנכס בקריית אתא היה ונותר רשום על שם החברה. המחוזי שם לזה סוף
דירה ישנה עברה מספר ידיים, אך למרות זאת נותרה בבעלות רשמית של החברה המשכנת. לאחר מות הדיירת האחרונה פנו יורשיה לבית המשפט המחוזי בחיפה כדי להכיר בה, אחת ולתמיד, כבעלת הנכס. משהוצגו אסמכתאות על אותנטיות הרכישה מ-1988 הסירה החברה את התנגדותה - דבר שסלל את דרכו של השופט יוסי טורס להיעתר לתביעה.
מדובר בדירה ברחוב סוקולוב שבקריית אתא, הרשומה עד היום על-שם הנתבעת, חברת "עולה חדש חברה לשיכון ותעשייה בע"מ". רוכש הדירה המקורי מכר אותה ב-1967 לאדם מסוים, שמצדו מכר אותה ב-1974 לחברה כלשהי. כעבור שנתיים, ב-1976, מכרה החברה את הנכס לגבר שנפטר ב-1988, כאשר ביוני אותה שנה - מכרה אותו אשתו, כיורשתו, לאם התובעים.
האחרונה הלכה לעולמה ב-2022, ובתביעה שהגישו ילדיה כיורשיה למחוזי, עתרו להצהיר עליה, אחת ולתמיד, כבעלת הנכס. מעבר לעצם 34 שנות המגורים של אימם בדירה ללא פוצה פה ומצפצף, הפנו האחים לתצהירים של יורשי הקונה המקורי, הקונה השני ויורש המוכרת האחרונה, המודים שאין להם זכויות כלשהן בדירה.
בתחילת הדרך טענה החברה המשכנת להגנתה שיורשי המנוחה לא הציגו מספיק ראיות לצורך קבלת תביעתם, ואולם בהמשך המשפט הסירה את התנגדותה - לאחר שהוגשו לתיק מסמכים מרשות המיסים, המאמתים את שרשרת העסקאות הממושכת - ורק עמדה על תשלומי מיסים כחוק ופסיקת הוצאות משפט לטובתה.
"השרשרת הוכחה במלואה"
משכלל המתנגדים הפוטנציאליים לקבלת התביעה - החברה המשכנת והרוכשים שקדמו לאם התובעים, לרבות יורשיהם - הסירו את התנגדותם, ועל רקע האסמכתאות המלמדות על אותנטיות הרכישה האחרונה, נסללה דרכו של השופט טורס להיעתר לתביעה.
הוא הדגיש, ביתר פירוט, כי יורשי הרוכש המקורי "מסכימים לסעד המבוקש ומצהירים שאין להם זכויות בדירה", ושגם הקונה השני מסכים לקבלת התביעה. לבסוף צוין שגם יורשי אלמנת המנוח שקנה את הנכס מהחברה ב-1976 מודים בעמדת התובעים, ואינם טוענים לזכות כלשהי בדירה.
"השרשרת הוכחה אפוא במלואה. לכך יש להוסיף שהמנוחה החזיקה בדירה משנת 1988, החזקה ארוכת שנים ללא כל טענה נוגדת ידועה", כתב השופט. הוא העיר, בשולי הדברים, שאומנם לא התקבלה עמדת החברה, המצויה בסטטוס "מחוקה", ואולם לאור המסמכים שהוגשו והיעדר טענה מצדה לבעלות לאורך השנים, הרי שאין הדבר מסכל את קבלת התביעה.
לפיכך השופט הכיר במנוחה כרוכשת הדירה האחרונה ומכאן שילדיה, כיורשים, זכאים להירשם בטאבו כבעלים. מפאת אי-רישום המבנה כ"בית משותף" עד עצם היום הזה, תירשם בשלב זה לטובת האחים הערת אזהרה בלבד. החמישה חויבו לשלם לחברה המשכנת, כפי בקשתה, הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 3,000 שקל.
- ב"כ התובעים: עו"ד שלומי כהן
- ב"כ הנתבעת 1: עו"ד יעקב יהודה סולומון
עו"ד שאול אטיאס
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.