הצעיר מצא את מותו כשניסה להפריד בין נערים שהתקוטטו בחצר התיכון בטובא-זנגריה. ביהמ"ש קבע כי למרות המודעות לאלימות הגוברת בכפר המועצה המקומית ומשרד החינוך לא טרחו לדאוג לפיקוח של מבוגר אחראי.
בית המשפט המחוזי בחיפה פסק לאחרונה פיצויים של כ-2.5 מיליון שקל להוריו של נער כבן 16, שב-2008 נדקר למוות בחצר בית הספר התיכון בכפר טובא-זנגריה. השופטת רבקה פוקס מצאה כשלים מהותיים בהתנהלות משרד החינוך והמועצה המקומית, שלא דאגו לפקח על התלמידים על אף המודעות להסלמת האלימות בכפר ובבית הספר. הרשויות חויבו לפיכך לשאת ב-20% מסכום הפיצוי והדוקר יישא ביתרה.
האירוע הטראגי התרחש בשעות הבוקר, כשלבית הספר הגיע נער מצויד בסכין מטבח והחל להתקוטט עם אחד התלמידים שישב בחצר לאחר שסיים מבחן. המנוח ניסה להפריד ביניהם כשהנער שלף את הסכין ודקר אותו בליבו.
כ-4 שנים לאחר מותו הגישו הוריו תביעה נזיקית נגד המועצה המקומית, משרד החינוך והדוקר עצמו, שהורשע בהריגה וריצה מספר שנות מאסר.
הדוקר לא התגונן מפני התביעה ואילו משרד החינוך והמועצה המקומית נעו בין התנערות מוחלטת מאחריות בטענה שהאירוע היה פתאומי ולא צפוי לבין האשמות הדדיות.
אוזלת יד כללית
השופטת רבקה פוקס דחתה את טיעוני ההגנה של הרשויות. "אין פה פתאומיות שמנתקת קשר סיבתי אלא הפרת חובת זהירות... בנסיבות בהן אני קובעת כי בחצר בית הספר לא היה נוכח מורה, מנהלת או איש צוות אחר, שיכלו לפעול למניעת התוצאה הקשה והבלתי נסבלת בה מוצא תלמיד מן המניין את מותו... ", כתבה.
השופטת הבהירה כי הבעיה היא לא בכך שנכנס לבית הספר צעיר שאינו תלמיד (לפי העדויות בימי שבת התלמידים שנשרו או בני משפחותיהם היו יכולים להגיע לבית הספר כדי לשוחח עם המנהלת), אלא בהתעלמות מחוזרי המנכ"ל שדרשו מעקב והיערכות נוכח בעיית הסכינים הפושה בקרב תלמידי בית הספר וסכסוכי החמולות האלימים בכפר.
מותו של המנוח, קבעה השופטת לפיכך תוך שהפנתה לדוח משרד החינוך בעקבות האירוע, הוא תוצר של "אי-טיפול ממושך ואוזלת יד כללית" של המועצה המקומית ומשרד החינוך, שלא טרחו לטפל לעומק בבעיית האלימות הקשה בבית הספר.
השופטת הוסיפה כי באווירה כמו זו ששררה אז בכפר, שני הגופים היו מחויבים להציב מבוגר אחראי "כל אימת שיש מספר תלמידים בחצר בית הספר, שעצם נוכחותם במקום ולא בכיתה, מחייבת השגחה עליהם".
משכך נקבע כי רוב האשמה אמנם מוטל לשכמו של הדוקר (80%) אך למשרד החינוך ולמועצה המקומית אחריות משותפת בגובה של 20%.
באשר לסכום הפיצויים, נפסק כי ההורים אינם זכאים לפיצוי אישי כנפגעים משניים מאחר שלא הוכיחו שנגרמה להם פגיעה נפשית קשה וחריגה. עם זאת, הם זכו לפיצויים כיורשי בנם המנוח, וזאת על הפסדי השתכרות, כאב וסבל וקיצור תוחלת חיים, וכן הוצאות הלוויה וקבורה.
בסך הכל נפסקו להם של 2,554,380 שקל כולל שכר טרחת עורך דין.
- ב"כ התובעים: עורך דין משה א' הרציג
- ב"כ הנתבעות: עו"ד עואודה נידאל בשם המועצה ומאהר אלמאדי, עורך דין נזיקין (בשם משרד החינוך)
עו"ד רן שקד
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין