לא תמיד כדאי לטעון "מכל הבא ליד" בתביעה נגד חברות ביטוח. פסק הדין שניתן באחרונה במסגרת תביעה על סך של כ-900 אלף שקל נגד "מגדל", מבהיר מדוע.
שריפה שאירעה בשנת 2010 במשרדו של רואה חשבון בצפון הארץ, גרמה לנזק גדול למבנה ולתכולה. ביהמ"ש קיבל חלקית את תביעתו לתוספת תגמולי ביטוח, אך קבע: חברת הביטוח לא התרשלה.
לייעוץ בענייני ביטוח:
עורך דין דיני ביטוח
האיש היה מבוטח אצל "מגדל" בפוליסה במכונה "מגדל למשרדים". לאחר שמומחים מטעמה ביקרו במקום שנשרף, שילמה לו החברה תשלומים שונים על בסיס הפוליסה, שהסתכמו בכ-440,000 שקל. בשלב מאוחר יותר שולם לו סכום נוסף של 136,000 שקל.
אלא שהאיש העריך את נזקיו בכ-1.2 מיליון שקל, בין היתר עבור נזקי מבנה, שחזור מסמכים ותוכנות, ציוד מחשבים, שכירת משרד חלופי ועוד. בהתאם, הוא הגיש בבימ"ש השלום בעכו תביעה בסך כ-864,000 שקל בגין הפרש תגמולי ביטוח ונזקים נוספים. התביעה הוגשה נגד "מגדל" ונגד סוכן הביטוח שערך את הפוליסה.
התובע סיפר שרכש את הפוליסה כשפתח את משרדו ב-1993, מתוך ציפייה שהיא תכסה את כל הסיכונים הרלוונטיים לעסק. לטענתו, במשך 17 שנה שילם את הפרמיות במועדים הקבועים, וסמך על הסוכן בכל הנוגע לעריכת הכיסוי הביטוחי המתאים.
הוא טען, בין היתר, כי הסוכן התרשל. הפוליסה לא נמסרה לו משנה לשנה, ואף העלה טענות בדבר אי בקיאות הסוכן בפרטי הפוליסה ותנאיה המשתנים, אי שליחת סוקר מטעם חברת הביטוח במשך שנים, אי העמדתו על סייגים הקיימים בפוליסה וכו'.
התובע הוסיף כי "מגדל" התרשלה גם בכך שהתעכבה בטיפול במקרה, וכן בהיבטים נוספים של התנהלות מומחים מטעמה.
גם הנתבעים העלו טענות רבות. "מגדל" טענה, בין היתר, כי הסכומים הנתבעים אינם מכוסים במסגרת הפוליסה ואין מקום לחייבם בכל תשלום נוסף החורג מתנאי הפוליסה.
לעמדתה, עצם נקיטת ההליך המשפטי לא צריכה להעמיד את התובע במצב טוב יותר מזה המוקנה לו במסגרת הכיסוי הביטוחי.
מגדל אף טענה כי טענת התובע שלפיה במשך 17 שנה לא קיבל את פוליסת הביטוח אינה מתקבלת על הדעת, במיוחד בהיותו רואה חשבון.
הסוכן הנתבע טען, בין השאר, כי מדי שנה מסר לתובע עותק מהפוליסה, ולפעמים אפילו יותר מכך, כשהתובע ביקש מסמכים בשביל רשויות המס.
מבחן השכל הישר
לנוכח פערים גדולים בין חוות דעת שהגישו הצדדים, השופטת אביגיל זכריה מינתה שמאי-מהנדס כמומחה מטעם ביהמ"ש. בסופו של דבר, השופטת קיבלה את התביעה חלקית, בכל מה שקשור להערכת שיעורי הנזקים על בסיס הכיסוי הביטוחי, ודחתה אותה בכל הנוגע לנזקים שעילתם עוולת הרשלנות.
השופטת קבעה כי הנתבעים לא התרשלו. היא התרשמה לחיוב מעדות סוכן הביטוח וכן מעדי "מגדל", שהיו ענייניים, עקביים ומדויקים.
לעומת זאת, כתבה השופטת: "אין בידי לקבל טענת התובע כי הפוליסה נשוא התביעה לא הומצאה לו מעולם במשך 17 שנה. הטענה אינה עומדת במבחני השכל הישר ועדותו הסתמית והכללית של התובע בהיבט זה לא עוררה אמון".
כמו כן, השופטת דחתה את טענות התובע שלפיהן מגדל התעכבה בבירור התביעה. "ההפך הוא הנכון: להתרשמותי והדברים עולים מחומר הראיות, הנתבעת נדרשה לטיפול בעניינו של התובע במהירות האפשרית".
לפיכך, השופטת חייבה את הנתבעים לשלם את הסכום שנפסק בהתאם להערכת המומחה מטעם ביהמ"ש – כ-683,000 שקל. מסכום זה קוזזו הסכומים שכבר קיבל התובע, כך שהתוצאה הייתה שהנתבעים ישלמו לו עוד כ-107,000 שקל.
בנוסף, "מגדל" חויבה בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 25,000 שקל.
- ב"כ התובע: עו"ד אבו רחמון
- ב"כ הנתבעים: עו"ד שמיר ואח'
* עורכת דין ניצה כהן עוסקת בדיני ביטוח
** הכותבת לא ייצגה בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין