עובד במרכז למחקר גרעיני חלה - וניצח את ביטוח לאומי

בהליך משפטי חריג באורכו, המוסד התנגד נחרצות להכרה בקשיש עם מחלת ריאות כנפגע עבודה.  עמדת המוסד נדחתה, ונקבע שהמחלה קשורה לחשיפת העובד לחומרים מזיקים

בית הדין לעבודה בתל אביב הכיר לאחרונה ביליד 1933 – שעבד כמעט 40 שנה במרכז למחקר גרעיני בנחל שורק, ופיתח מחלת ריאות - כנפגע עבודה. בכך נדחתה התנגדותו הנחרצת של ביטוח לאומי להכרה בתובע. השופט תומר סילורה אימץ חוות דעת מומחה שקשרה בין תנאי העבודה להתפתחות המחלה, וזאת חרף תהפוכות בעמדתו, בנימוק "שעסקינן בהליך מתחום הביטחון הסוציאלי של תובע מבוגר מאוד".

התובע עבד במרכז למחקר גרעיני בנחל שורק החל מ-1955 ועד לפרישתו לגמלאות ב-1994. הוא עסק במסגרת עבודתו בשרטוט ותכנון, כמו גם תיאום פיקוח ובקרה על עבודות תשתית, התקנה ובינוי. עבודתו בוצעה תחת מבנים מגג אסבסט, והוא נחשף לכל מיני חומרים מזיקים, ביניהם עופרת.

בשלב מסוים אובחן הקשיש עם מחלה ריאתית חסימתית כרונית (COPD), ופנה לביטוח לאומי לשם הכרה בו כנפגע עבודה. במרץ 2021 דחה אותו המוסד, ומכאן תביעתו לבית הדין - שהוגשה כעבור שנה. במסגרת ההליך המשפטי מונה מומחה רפואי נייטראלי לצורך בדיקת השאלה האם ישנו קשר סיבתי בין תנאי עבודת התובע להתפתחות מחלתו.

חוות הדעת עברה תהפוכות מצד לצד. בראשית קבע המומחה ש"לא ניתן לשלול" את הקשר האמור, ולכן הוא מתקיים. בשלב זה שלח ביטוח לאומי למומחה לא פחות מ-16 שאלות הבהרה, לרבות תתי-סעיפים, בניסיון לשנות מעמדתו, אך הניסיון נכשל. אלא שהמוסד לא התייאש – ושלח עוד 11 שאלות הבהרה למומחה.

הפעם זה עבד

הפצצת השאלות מטעם ביטוח לאומי הובילה את המומחה לשנות, בשלב זה, מעמדתו, ולשלול את הקשר הסיבתי בו הכיר בתחילה. או אז הגיש התובע שאלות הבהרה מטעמו, שהחזירו שוב את המטוטלת לכיוונו – משקבע המומחה שהוא חוזר בו משינוי עמדתו, וסובר בשנית שמחלת הריאות אכן קשורה לסביבת העבודה המזיקה.

אחרי כל זאת טען הקשיש שיש לאמץ את חוות דעת הסופית, בעוד ביטוח לאומי עתר, כצפוי, לדחותה. המוסד הצביע על שינויי העמדה של המומחה כסיבה המצדיקה שלא לקבל את מסקנתו . עוד נטען שהכרת המומחה נעשתה בספקנות ("לא ניתן לשלול"), ללא קביעה אקטיבית נחרצת מצדו, ומכאן שאינה מגבשת את הקשר הסיבתי הנדרש – ועל התביעה להידחות.

אבל השופט סילורה דחה את טענות הביטוח הלאומי, ואימץ את חוות הדעת האחרונה של המומחה. אכן, העיר השופט, מדובר במומחה ששינה את קביעתו תוך כדי ההליך, ואולם למסקנתו – עובדה זו כשלעצמה אינה מצדיקה לסטות מקביעותיו. אדרבה, כתב, "העובדה שהמומחה דווקא שינה מסקנותיו מצביעה כי הוא אינו נעול בעמדתו".

בהקשר לכך צוטטה הפסיקה הידועה שלפיה מומחה בית הדין נחשב ל"אורים ותומים" המאיר את עיני השופט בשטח הרפואי, ומסקנותיו, ככלל, תאומצנה בהיעדר הצדקה לסטות מהן. השופט לא מצא הצדקה כזאת במקרה שלפניו, והדגיש שגם בגלל שמדובר בהליך מתחום הביטחון הסוציאלי "של תובע מבוגר מאוד, מעל לגיל 90" – יש להביא את ההליך המשפטי, שנפתח לפני כ-4 שנים, לסיומו, ולהכיר בקשר הסיבתי שבין תנאי העבודה למחלה, בהתאם לחוות הדעת.

סוף דבר השופט הכיר במחלת הריאות ממנה סובל הקשיש כפגיעה בעבודה, תוך חיוב הביטוח הלאומי ב-5,000 שקל הוצאות ושכ"ט עו"ד לטובתו.

• ב"כ התובע: עו"ד דנית מזור
• ב"כ הנתבע: עו"ד עדי עזר אשכנזי

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.