המנוחה ציוותה את כל רכושה לנכד, אך ביהמ"ש קיבל התנגדות שהגישה דודתו למסמך שעליו חתמה אימה העיוורת והאנאלפבתית בגיל 97: "ספק שמשקף את רצונה"
"סבתא שלי הייתה סופרוומן והבינה שערכה צוואה לטובתי": כך העיד בבית המשפט למשפחה בירושלים נכד של מנוחה שהורישה לו את כל רכושה. דודתו, בת המנוחה, טענה מנגד שבמועד החתימה הייתה אימה בגיל 97, עיוורת, אנאלפבתית ועם לקות שמיעה, ולמעשה לא הייתה כשירה לצוות. השופטת אורית בן דור ליבל קיבלה לאחרונה את התנגדותה, וקבעה שהצוואה תבוטל.
המנוחה התאלמנה מבעלה לפני עשרות שנים, סמוך לאחר עלייתם ארצה מעיראק בשנות החמישים. השניים הביאו לעולם שתי בנות, אחת מהן היא המתנגדת (74), והיו להם 15 נכדים, בהם התובע, בנה של הבת השנייה (72). ברבות השנים נולדו למנוחה מנכדיה 60 נינים.
הצוואה שבמוקד ההליך נערכה בפברואר 2017. המנוחה הורישה במסגרתה את כל רכושה - למעט תכשיטים, אותם ציוותה לבנותיה - לנכדה-התובע. עוד נקבע במסמך שאם הנכד לא יהיה בחיים בשעת פטירת סבתו, אחת מבנותיו תזכה בכל עיזבונה. כ-5 שנים לאחר מכן, במרץ 2022, הלכה הסבתא לעולמה בגיל 102.
בשלב זה ביקש הנכד לקיים את צוואתה. הוא טען בבית המשפט שעד סמוך למותה - ובפרט בשעת חתימת המסמך - תפקדה סבתו כ"סופרוומן", ובוודאי שהייתה כשירה לצוות. התובע סיפר שהיה האדם הקרוב והיקר ביותר לסבתו, וכי מאז ומתמיד היא ביקשה להעניק רק לו את כל רכושה.
מנגד טענה הדודה שבשעת הציווי הייתה אימה כבת 97, אנאלפבתית, עיוורת ובעלת לקות שמיעה. בנוסף, היא סבלה מקשיים בניידות ובזיכרון. המתנגדת ביקשה לפסול את הצוואה מטעמים של היעדר כשרות והשפעה בלתי הוגנת מצד האחיין שלה, כמו גם מעורבותו בהכנת המסמך.
שימש כאפוטרופוס דה-פקטו
השופטת בן דור ליבל כתבה שלאחר שמיעת העדויות ובחינת הראיות "עלו ספקות בשאלת כשרות המנוחה לעשות צוואה במועד עשייתה" וכן בשאלה האם המסמך בכלל הוקרא לה, על רקע היותה אנאלפבתית. "כמו כן", כתבה, "נותר ספק ממשי שהצוואה משקפת את רצונה החופשי".
סוגייה נוספת אליה התייחסה השופטת הייתה מעורבות הנכד בעריכת הצוואה. היא מצאה שהוא זה שפנה לעורך הדין וקבע את הפגישה לעשיית הצוואה. בנוסף, הוא זה שהביא את סבתו למשרד עורך הצוואה והושיב אותה בחדרו, מבלי שסיפר לאחרון על מגבלותיה והלקויות מהן סובלת.
אם בכך לא די, בפסק הדין פורט כי התובע אף צייד את סבתו במסמך שהיווה את התשתית לצוואה - המכיל את פרטיו ופרטי בתו, לרבות מספרי הזהות שלהם - אותו כמובן סבתו לא הייתה מסוגלת לקרוא.
ברובד ההשפעה הבלתי הוגנת התרשמה השופטת שהמנוחה הייתה תלויה מאוד בנכד שלה. צוין שהוא היה הנהג הקבוע שהסיע וליווה אותה לכל מקום, והיה ממש צמוד אליה. "התובע היה מעורב בענייניה הרפואיים, בענייניה הכספיים ולמעשה בכל עניין בחייה של המנוחה. מעורבותו לא התמצתה בסיוע למנוחה בעניינים שונים אלא הייתה הרבה מעבר לכך, ומקובלת על בית המשפט טענת הנתבעת לפיה, למעשה, התנהל התובע כאפוטרופוס של המנוחה", נכתב בפסק הדין.
בנסיבות אלה, משנותר כאמור ספק האם הצוואה אכן משקפת את רצון המנוחה, הורתה השופט על פסילתה תוך חיוב הנכד לשלם לדודתו הוצאות משפט בסך 70 אלף שקל.
- ב"כ התובעים: עו"ד אלי יוגב
- ב"כ הנתבעת: עו"ד שלומית בקרמן אפרתי ועו"ד שלי פיירשטיין טייאר
עו"ד אורלי מנע-שני
עוסק/ת ב-
ירושות וצוואות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.