החייל לא זכר כלום וטען כי מעשיו בוצעו בזמן שסבל מהתקף אפילפטי אלים. המדינה העמידה אותו לדין פלילי, אך השופט קיבל את עמדתו וקבע כי העבירות בוצעו "בהיעדר שליטה".
ערב רגיל במרץ 2013 בקניון "דיזנגוף סנטר" הפך לערב בלהות: לפתע פתאום חייל במדים שלף אולר ודקר מישהו בגב. מיד רצו אליו מאבטחי הקניון והפילו אותו על הרצפה. כאשר הבחינו כי הוא מקיא ואינו חש בטוב, הזעיקו אמבולנס.
לשאלות על הדין הפלילי:
כנסו לפורום פלילי
חלפו כמה דקות, ובזמן שאנשי מד"א מטפלים בחייל, ביקש ממנו אחד המאבטחים פרטים מזהים. במקום לענות, החייל קם בזריזות מהרצפה, שלף את האולר ודקר את המאבטח בברך. שוב החל מרדף אחר החייל הדוקר, עד שהוא נתקל בדלת זכוכית ונפל ארצה.
מאוחר יותר התברר שהחייל לא מכיר את האנשים שדקר. בינו לבין האדם הראשון שדקר אפילו לא הוחלפו מילה או מבט. המום ומבולבל בבית חולים, החייל אמר לשוטרים שאין לו מושג מה קרה.
המדינה הגישה נגדו כתב אישום בבימ"ש השלום בתל אביב, שבו יוחסו לו עבירות של פציעה כשהעבריין מזוין והחזקת סכין למטרה לא כשרה.
גם בחקירת המשטרה וגם בביהמ"ש, הנאשם הודה בכל העובדות אולם כפר באשמה וטען להגנת "היעדר שליטה". הוא אמר שלא זכר כלום, והודה כי אכן דקר את המאבטח, אך לדבריו, הכל נודע לו רק בדיעבד, וכל המעשים בוצעו כשהיה נתון בהתקף אפילפטי אלים. לשיטתו, הוא פעל ללא שליטה וללא כוונה לפצוע את הזולת.
הנאשם הוסיף כי החזיק באולר "לדרמן" ככלי עבודה הכרחי ורגיל לשגרת תפקודו הצבאי.
הנאשם צירף חוות דעת מומחית נוירולוגית מטעמו, שתמכה בגרסתו והעריכה כי הוא אכן סבל מהתקף אפילפטי, ואף פירטה שבעבר סבל מהפרעות רפואיות ופסיכיאטריות שונות, אם כי לא מהתקף מן הסוג הזה.
המדינה, לעומת זאת, טענה כי הפעולות שביצע הנאשם אינן עולות בקנה אחד עם התקף אפילפטי. כמו כן, נטען כי מדובר באמתלה רפואית שנולדה רק לאחר התקיפה הברוטאלית. המדינה אף טענה כי יש לדחות את מסקנות המומחית, מאחר שזו חוות הדעת הראשונה שלה במשפט פלילי, וגם כי לא נמסרו לה כל המסמכים הרלוונטיים.
בנוסף, לעמדת המדינה, הנאשם הוא אדם מניפולטיבי, ועברו מעיד על כך, מאחר שלפני הגיוס לא מסר לצה"ל פרטים אודות עברו הפסיכיאטרי.
טראנס
השופט שמאי בקר זיכה את הנאשם וקבע כי העבירות אכן בוצעו בהיעדר שליטה, דבר הפוטר מאחריות פלילית. השופט הדגיש כי תחילה המדינה וויתרה על הגשת חוות דעת רפואית מטעמה, ונזכרה לחזור בה רק בשלב מאוחר מדי – לאחר שהדיונים הסתיימו – ולכן בקשתה נדחתה.
חלק גדול מהמשפט סבב סביב חקירת המומחית הנוירולוגית והסבריה על מחלת האפילפסיה, ובשלב מסוים התביעה גם הטיחה בה שהיא "חרב להשכיר". אלא שהשופט התרשם לחיוב מתשובותיה הניטרליות ומשליטתה בחומר, ולבסוף אימץ את דעתה (כמו גם הפסיכיאטר המחוזי), שלפיה ההתקף האפילפטי גרם לשינוי הכרתי ותודעתי – מעין "טראנס" שלא אִפשר לנאשם שליטה על התנהגותו או על מעשיו.
השופט ציין כי הנאשם הוא אדם נורמטיבי, שניסה להתגבר על בעיות ומחלות ילדות קשות, סיים טירונות בהצטיינות, ויצא מגדרו לשפר נתונים על מנת לשכנע את הצבא לגייסו לשירות קרבי.
הנאשם זוכה גם מן העבירה של החזקת סכין, לאחר שהשופט השתכנע כי הנאשם בפרט וחיילים בכלל, עושים שימוש יומיומי באולר "לדרמן".
* עו"ד רונן בנדל עוסק במשפט פלילי ודיני צבא ובטחון.
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין