אם לשניים הותירה צוואה בה הורישה את זכויותיה בחנות לבתה. בנה הגיש התנגדות והעלה שלל טענות נגד אחותו אך השופט לא מצא להן בסיס
השופט יהורם שקד דחה לאחרונה התנגדות שהגיש אדם לצוואת אמו. האם הורישה את זכויותיה בחנות לבתה ואת יתר רכושה לילדיה בחלקים שווים. הבן טען שאחותו הפעילה על האם השפעה בלתי הוגנת, שהיא הייתה מעורבת בעריכת הצוואה ושהיא אף זייפה אותה. השופט דחה את הטענות וכתב כי אין בהן תוכן ממשי והצוואה אף הגיונית.
הצדדים הם ילדיה של המנוחה שהלכה לעולמה באפריל 2019 בגיל 93 שנה.
בצוואה מושא פסק הדין שנערכה בפברואר 2017 ציוותה המנוחה את זכויותיה בחנות בתל אביב לבתה (שמחזיקה במחצית השנייה של החנות) בעוד שאת יתר רכושה ציוותה לשני ילדיה בחלקים שווים.
הבן, שיוצג על ידי עו"ד ענת לוי, התנגד לצוואה. הוא טען שסממנים רבים בצוואה מלמדים כי היא מזויפת ולא נערכה על ידי האם. הוא ציין שבינואר 2017 חתמה המנוחה על צוואה בכתב יד ולא היה כל צורך בצוואה נוספת. לדבריו, אין זה סביר כי המנוחה ערכה צוואה נוספת בעדים תוך שימוש במחשב וחיפוש באינטרנט שבוע לאחר מכן.
לטענתו, אחותו היא ש׳הורידה׳ את הצוואה מהאינטרנט וגרמה למנוחה לחתום עליה מבלי שהמנוחה הבינה על מה היא חותמת.
הוא הוסיף שהתובעת ניצלה את עובדת מגוריו בארה"ב והשפיעה על המנוחה לערוך צוואה לטובתה. הוא הוסיף שמאחר שהתובעת לקחה חלק פעיל בעריכת הצוואה היא פסולה מלרשת את האם ויש להכריז עליו כיורש היחיד.
האחות, שיוצגה על ידי עו"ד אתי סדיס, תבעה לקיים את הצוואה. היא טענה שלא הייתה מעורבת בעריכתה ושהמנוחה הייתה אישה חזקה ועצמאית, בעלת דעה משלה, והיא לא אפשרה לאיש לעמוד בדרכה. האחות ציינה שאין לה כל ידיעה כיצד ערכה אמה את הצוואה שבמחלוקת.
היא הוסיפה שלמנוחה היו חברים ומכרים ובתקופה הרלוונטית התגוררה בדיור מוגן ויש להניח כי נעזרה במי ממכריה או חבריה כדי להדפיס את הצוואה.
זאת ועוד, טענה האחות, הצוואה הגיונית. המנוחה הורישה לה את זכויותיה בחנות מאחר שהן רכשו יחד את החנות. היא אף עבדה עם המנוחה בחנות משך עשור שנים. בנוסף, היא זו שהייתה לצדה של המנוחה כל חייה, הייתה איתה בקשר רציף וקרוב והמנוחה ביקשה להוקיר לה תודה.
היא גם ציינה את היחסים המורכבים בין אמה לאחיה. לדבריה, ב-2014 רכשה אמה חלקת קבר והוסיפה הערה בטופס הרכישה לפיה היא מבקשת כי בנה לא יגיע ללווייתה.
השערות בלבד
השופט יהורם שקד מבית המשפט למשפחה בתל אביב דחה מכל וכל את מלוא טענות האח וכתב שהוא גרר את אחותו להליך מיותר בעליל. השופט ציין כי מומחית לכתב יד שמונתה בתיק קבעה שחתימות המנוחה על הצוואה אותנטיות ואין כל זיוף.
באשר לטענת ההשפעה הבלתי הוגנת, השופט כתב כי האח לא הוכיח שהמנוחה הייתה תלויה בזולת לביצוע פעולות היום יום או שהיא הייתה תלויה בבתה מבחינה שכלית והכרתית.
לדבריו, האח אף לא הסביר כיצד השפיעה אחותו על המנוחה השפעה בלתי הוגנת. הוא גם לא הוכיח שהאחות היית המעורבת בעריכת צוואתה של המנוחה וכל טענותיו הן בגדר השערות בלבד.
השופט גם מצא את הצוואה הגיונית לנוכח העובדה שהמנוחה ובתה חלקו זכויות בחנות ועל רקע מערכת היחסים הלא טובה שבין הילדים.
בסופו של דבר דחה השופט את ההתנגדות ונתן צו קיום לצוואה.
הנתבע חויב בשכ"ט עו"ד בסך 50,000 שקל.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין