חברת מושב הוכיחה אפליה – והנחלה שלה הוכפלה

פסק בוררות קבע כי 7 בעלי נחלות מייסדות יקבלו קרקע בהרחבה לבנים ממשיכים בהתקיים תנאים מסוימים אבל בפועל רק חלק מהם זכה בהרחבות. בעלת נחלה שזכותה נשללה ללא הצדקה תבעה את המושב וזכתה

בית המשפט המחוזי בחיפה הורה לאחרונה למושב עבדון לשריין לבעלת נחלה מייסדת שטח לבן ממשיך בהרחבה האחרונה שההקצאה שלה מתבצעת בימים אלו. השופטת אילת דגן קבעה כי המושב הפלה אותה ללא סיבה מוצדקת כשסירב להקצות לה נחלה בהרחבה בטענה שהיא לא עומדת בתנאים שנקבעו בפסק בוררות שעסק בעניין בזמן שאחרים – במצב דומה לשלה – זכו לשריין לבניהם ולבנותיהם נחלות.

התביעה הוגשה לאחר שהמושב שלל מבעלת זכויות בנחלה מייסדת הקצאה בהרחבה האחרונה והסופית שמתבצעת בימים אלה.

התובעת טענה כי המושב הפלה אותה לעומת חברים אחרים שזכו לקבל שטח לבן ממשיך בהרחבה – ומצבם דומה לשלה. הטיעון התבסס על פסק בוררות מ-2007 במסגרתו נקבע כי בין היתר כי היא ועוד 6 בעלי נחלות מייסדות יוכלו לזכות בהרחבה אם יש להם בן ממשיך ואין לו בן אחר שמחזיק בנחלה במושב.

התובעת טענה כי בפועל חוץ ממנה ועוד חבר אחד חמשת החברים האחרים – חלקם חברי ועד – הקצו לעצמם או לילדים שלהם נחלות ואילו היא סורבה אף שיש לה בן ממשיך. הנימוק של המושב היה שחבן אחר שלה יש נחלה מייסדת אבל לטענתה הנחלה שקיבל לפני 40 שנה לא קשורה אליה והוא עצמו זכה בבית בהרחבה לטובת בתו.

המושב וחברי המושב שנתבעו טענו מנגד כי הבן של התובעת קיבל בטעות נחלה מייסדת בעוד שבפועל זו הייתה אמורה להיות הכפלה של נחלת התובעת. כלומר, המשק של התובעת ושל בנה הוא למעשה משק מייסד אחד שכבר קיבל שטח בהרחבה – והוא לא זכאי להרחבה נוספת.

אין סיבה להבחנה

אלא שהשופטת אילת דגן סברה שהתובעת צודקת. הנחלה המייסדת של הבן שלה, קבעה, הייתה רשומה ככזו מימים ימימה והטענה שקיבל אותה בטעות לא הוכחה.

במסמכי הסוכנות היהודית הוא רשום כבעל נחלה מייסדת בפני עצמו – ולא כחלק מהכפלת הנחלה של התובעת – והמושב לא הציג כל מסמך או ראיה שמוכיחים אחרת. מכאן, שהמצב של התובעת לא שונה ממצבם של שאר חברי המושב במעמדה שקיבלו הקצאה של נחלה נוספת אחרי פסק הבוררות.

השופטת הבהירה עוד כי בפסק הבוררות לא נכתב שזכותה של התובעת נשללת משום שכבר נעשה הכפלה בנחלה שלה. הסיבה שצוינה בו הייתה שכבר יש לה בן עם נחלה. אלא שגם לחברים הנתבעים היו בנים ובנות עם נחלות ולמרות זאת הם קיבלו נחלות בהקצאה האחרונה ולא ברור למה הם כן זכאים והתובעת לא.

"מכוח עקרון השוויון הרי שדינה של התובעת הוא כדין אחרים במעמדה. אם היא לא זכאית הרי גם הנתבעים... לא זכאים. אם הנתבעים זכאים, חרף האמור בפסק הבוררות ומבלי שהובא צידוק להבחנה ביניהם, הרי שאין לשלול מהתובעת את ההכפלה עבור בן ממשיך (או בת ממשיכה)", נכתב.

לפיכך נקבע כי שלילת זכותה של התובעת להכפלת נחלה היא החלטה מפלה ולא צודקת ולכן התביעה התקבלה. השופטת הורתה למושב להקצות עבורה נחלה לבן או בת ממשיכים או לפחות לשריין את הזכות לקבל נחלה בהרחבה. בנוסף זכתה התובעת בהוצאות ושכר טרחת עורך דין של 10,000 שקל.

• לא צוינו שמות עורכי דין מייצגים בדיני מקרקעין

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין