בעל דירה בבניין מפואר טען כי מונה להחליף את חברת הניהול תמורת 20,000 שקל בחודש ופוטר לאחר כשנה וחצי ללא הודעה מוקדמת, אך השופטת קבעה כי לא התקיימו יחסי עובד-מעסיק בינו לבין הנציגות.
בית הדין לעבודה בתל-אביב דחה לאחרונה תביעה על סך כ-260 אלף שקל, שהגיש בעל דירה בסיטי טאואר ברמת גן כנגד נציגות הבניין. התובע טען כי מונה לשמש כאב בית תמורת שכר חודשי של 20 אלף שקל, ולכן הוא הזכאי למלוא הזכויות הסוציאליות והאחרות עבור עבודתו ופיטוריו הפתאומיים. אלא שהשופטת עידית איצקוביץ' קבעה כי אף שהתובע ביצע עבודות בבניין הוא לא הוכיח שהיה "עובד" של הנציגות.
בתביעה שהוגשה לפני כ-4 שנים באמצעות עו"ד עדי שחר, ביקש חבר הוועד הקודם שפעל במגדל היוקרתי 261,620 שקל עבור פיצויי פיטורים, פיטורים שלא כדין, הפרשי שכר, זכויות סוציאליות, חלף הודעה מוקדמת ופיצויים על עגמת הנפש שנגרמה לו עקב התנהלות חברי הוועד החדשים.
טענתו המרכזית הייתה כי אחרי כשנה וחצי בתפקיד אב הבית הוועד החדש פיטר אותו ללא הודעה מוקדמת.
לפי גרסתו, הוא נשכר לשמש בתפקיד בהיותו בעל ניסיון וידע בתחום ניהול הנכסים לאחר שהוועד לא היה מרוצה מחברת הניהול הקודמת. סוכם עמו על שכר של 20,000 שקל בחודש אבל בחלק מהזמן לא הפקיד את המשכורת בשל המצב הכלכלי הקשה של הוועד ואף שעבד לילות כימים וביצע עבודות תחזוקה ששיפרו את מצב הבניין.
לעומת זאת, עו"ד ציון בהלול טען בשם הנציגות כי בינה לבין התובע לא התקיימו יחסי עובד-מעסיק ולכן בית הדין לעבודה כלל לא מוסמך לדון בתביעה.
לפי הנטען, התובע התנדב במסגרת תפקידו בוועד ותו לא. הוא מעולם לא קיבל משכורת או תשלום כשלהו, ולא נחתם עמו חוזה עבודה. יותר מזה, לטענת הנציגות התובע השתלט על התפקיד שלא כדין ואף נטל מקופת הוועד כספים רבים לכיסו.
מינוי לא חוקי
השופטת איצקוביץ' קבעה כי אף שהוכח כי התובע ביצע עבודות תחזוקה וניהול החורגות מתפקיד של חבר ועד מתנדב, לא התקיימו כאן יחסי עובד-מעסיק.
ראשית, השופטת קבעה כי יש בעייתיות בטענת התובע כי היה נשכר לעבודה על-ידי נציגות הבניין לנוכח העובדה שהיה חבר הנציגות. כלומר, העסיק את עצמו.
שנית, השופטת קיבלה את טענת הנציגות כי המינוי לא היה חוקי. בהקשר זה השופטת הבהירה כי חוק המקרקעין מחייב כינוס אסיפת דיירים והסכמה של בעלי יותר מ-50% מהרכוש המשותף לצורך התקשרות עם איש תחזוקה. ואולם, התובע מונה על ידי חמישה חברי ועד, והוא ביניהם, מה גם שמדובר בוועד שהמשיך לכהונה נוספת על דעת עצמו, שלא כדין.
שלישית, נקבע כי לא נחתם חוזה עבודה ורביעית, כי התובע לא היה נתון למרות של הנציגות ואף לא דרש שכר וזכויות של עובד שכיר. למעשה, השופטת ציינה כי העסקתו כלל לא דווחה לרשויות המס ולביטוח לאומי.
עוד נפסק כי התובע לא יכול היה להיתלות במכתב שנשלח אליו מטעם הוועד החדש ובו בקשה לקבלת מפתחות הבניין כהודעת פיטורים.
בסיכומו של עניין נקבע כי בית הדין לעבודה הוא אינו הכתובת הנכונה לטענות התובע, ולפיכך תביעתו נדחתה והוא חויב בהוצאות משפט ו-20,000 שקל שכר טרחת עו"ד.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין