זיכוי לנהגת שהואשמה שגרמה לפגיעה קשה ברוכב אופנוע

בכתב האישום נטען כי הנאשמת האטה משמעותית שלא לצורך בכביש מהיר אבל השופטת קבעה שלא הוכח מעל לכל ספק שנהגה ברשלנות או בניגוד לדין.

בית המשפט לתעבורה בפתח תקווה זיכה לאחרונה מחמת הספק נהגת שהואשמה בנהיגה רשלנית שגרמה לפגיעה קשה ברוכב אופנוע.

בכתב האישום נטען כי הנהגת האטה שלא לצורך בעת נסיעה בכביש 4 ובכך גרמה לרוכב שנסע מאחוריה להתנגש בה. אולם השופטת לאה שלזינגר שמאי קבעה כי המדינה לא הביאה עדויות או ראיות המוכיחות שהנאשמת ביצעה איזושהי עבירה שמצדיקה להטיל עליה את האחריות לתאונה.

לפי כתב האישום שהוגש ב-2014, הנאשמת נהגה שנה קודם לכן בכביש 4 מצפון לדרום, באזור מחלף חולות, כשלפתע סטתה מהנתיב הימני לשמאלי תוך האטה משמעותית שלא לצורך.

כתוצאה ממעשיה הרשלניים, רוכב אופנוע שנסע מאחוריה התנגש בפינה הימנית-אחורית של רכבה. רוכב האופנוע הוטח אל הכביש, וגלגל אופנוע שהתנתק פגע בנהג רכב משא שעמד בשולי הדרך. הנהג נפצע קל ואילו רוכב האופנוע סבל מפגיעה רב מערכתית שכללה שברים בצלעות, חבלות בבטן, באגן ובגב ושברים פתוחים בגפיים.

בכתב האישום ביקשה המדינה להרשיע את הנאשמת בעבירות של סטייה מקו נסיעה, נהיגה בקלות ראש, התנהגות הגורמת לנזק וגרימת חבלה של ממש.

הנאשמת כפרה באחריותה לתאונה ובתיאור של המשטרה וטענה כי רוכב האופנוע לא שמר מרחק. לפי גרסתה, היא החליטה להאט מעט כיוון שראתה שבצד הדרך עומד רכב משא עם נגרר והנהג מתהלך לצדו, וייתכן שסטתה קצת שמאלה מחשש לפגוע בו.

לא היו סימני בלימה

ואכן, השופטת שלזינגר שמאי קבעה כי המדינה לא הצליחה להוכיח שהנאשמת האטה ללא הצדקה באופן קיצוני.

בהכרעת הדין צוין כי עדות בוחן התנועה הייתה שהנאשמת עצרה את הרכב וזה מה שגרם לתאונה. אלא שנקבע כי עדות זו לא רלוונטית לכתב האישום, שכלל לא ייחס לנאשמת עבירה של עצירה בדרך בין עירונית. מלבד זאת השופטת ציינה כי אף לא הובאו בפניה ראיות, דוגמת סימני בלימה על הכביש, המעידים כי הנאשמת עצרה.

עדות נוספת מטעם המאשימה הייתה של נהג מונית שנסע מאחורי הנאשמת, אך גם אותה השופטת לא מצאה לנכון לקבל, משום ששינה את גרסאותיו ולא זכר את סדר הרכבים.

העדות הרלוונטית היחידה מטעם המאשימה הייתה של נהג רכב המשא שאף הוא טען שהנאשמת עצרה. ואולם, בהתחשב בכך שאין ראיות לבלימה וגרסת הנאשמת אושרה על ידי אמה – שנסעה עמה ברכב –  השופטת קבעה כי לא הוכח מעל לכל ספק סביר שהיא נהגה ברשלנות או בניגוד לדין.

גם הסטייה מהנתיב לא מוכיחה שלנאשמת הייתה אחריות לתאונה, קבעה השופטת בהמשך. נפסק כי הסטייה הקלה הייתה הגיונית לנוכח הימצאותם של רכב המשא והנהג בשולי הכביש, וממילא לא הוכח שזה מה שגרם לתאונה. נהפוך הוא, השופטת הפנתה בהקשר זה לעמדת בוחן התאונה, שלפיה התאונה הייתה מתרחשת גם בלעדי הסטייה, רק שהאופנוע היה פוגע בחלק אחר של הרכב.

לבסוף השופטת הבהירה כי אין זה מתפקידה לקבוע מי היה האחראי לתאונה, אולם לא הוכח בפניה כי הנאשמת ביצעה עבירה כלשהי, ולכן התוצאה היא זיכוי מחמת הספק.

• שמות באי הכוח לא צוינו בהכרעת הדין

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין