רשת המרוכלים טענה כי לאורך שנים העירייה סירבה לפנות אשפה מסניף שלה בעיר, והיא נאלצה לעשות זאת על חשבונה. אלא שהשופטת שוכנעה שהרשת ויתרה על שירותי הפינוי של העירייה.
בית משפט השלום בבאר שבע דחה בשבוע שעבר תביעה שהגישה רשת המרכולים "ויקטורי" נגד עיריית אשדוד, בה ביקשה לחייב את העירייה לשלם לה כ-520,000 שקל עבור פינוי אשפה שנאלצה לבצע במקומה מסניף של הרשת. השופטת עירית קויפמן קבעה שהחברה "לא הוכיחה כי נדרשה על ידי העירייה לפנות אשפה מהנכס או כי נמנעה ממנה האפשרות להשתמש בשירותי פינוי האשפה של העירייה".
בתביעה שהגישה באמצעות עו"ד אסף אורן, ויקטורי טענה כי בין השנים 2017-2011 העירייה לא פינתה אשפה מהנכס על אף שגבתה ארנונה בהיקף ניכר. ב-2017 עזבה החברה את הנכס.
ויקטורי טענה שכבר עם תחילת פעילותה בעיר ב-2007 העירייה סירבה לפנות אשפה מהסניף, ודרשה מהחברה להציב במקום "דחסן אשפה" ולבצע את הפינוי בעצמה. עוד לטענתה, עגלות האשפה הקרובות ביותר של העירייה הוצבו רחוק מהנכס, ושימשו מרכז מסחרי שפעל במקום כך שהן לא נתנו מענה מינימלי לאשפה שהופקה בסניף.
לכן, לטענת ויקטורי, בלית ברירה היא נאלצה לפנות את האשפה בעצמה ועל חשבונה, דבר שהיה כרוך בעלויות גבוהות.
את העירייה ייצגה עו"ד טל יבור ועו"ד לימור ספצ'ק ממשרד הררי-טויסטר, שטענו כי במהלך כל התקופה הרלוונטית עמדו במקום ארבע עגלות פינוי אשפה, שנועדו לשרת את ויקטורי, ואת יתר הנכסים שבמרכז המסחרי. לכן נטען כי ה"פינוי העצמאי" שביצעה ויקטורי נעשה על דעתה בלבד, בעוד שהעירייה מעולם לא דרשה ממנה לעשות זאת.
עוד נטען בין היתר כי רק ביולי 2016 ויקטורי פנתה לעירייה בנושא לראשונה, ובעקבות פנייתה העירייה הגדילה לעשות והציבה לרווחת החברה מכולה גדולה לאשפה.
אפילו לא מסמך אחד
לאחר ניתוח הטענות והעדויות מטעם הצדדים – עובד החברה מחד, ופקח העירייה מאידך – השופטת קויפמן דחתה את עמדת החברה.
השופטת ציינה כי למעט עדות של סמנכ"ל תפעול ורכש בויקטורי, החברה לא הציגה אפילו מסמך אחד ממנו ניתן ללמוד שהעירייה דרשה להציב דחסן, או לפנות את האשפה מהנכס. במצב זה השופטת סברה שאין להסתפק בעדות היחידה של הסמנכ"ל, שלא נתמכה באסמכתא.
השופטת אמנם שוכנעה כי החברה אכן פינתה לפחות חלק מהאשפה באופן עצמאי, אלא שהדבר לא הועיל לויקטורי שכן לא הוכח שהדבר נעשה בהוראות העירייה או בשל סירובה לפנות אשפה.
השופטת קיבלה את טענת העירייה שלפיה החברה פנתה אליה רק ב-2016, ואף שוכנעה שגם לאחר שהעירייה הציבה מכולה בדצמבר 2016, החברה לא עשתה בה שימוש. ויקטורי דרשה בתביעתה החזר עד אפריל 2017, ומכאן שהחברה בחרה שלא להשתמש בשירותי העירייה.
בנסיבות אלה השופטת קבעה כי העירייה לא התרשלה, והוסיפה כי "לא הוכח קיומם של קיפוח, הפליה, העדר תום לב או פגיעה בהגינות, יושר, צדק טבעי וסבירות".
בשל הקביעה שויקטורי אכן נשאה לפחות בחלק מהוצאות הפינוי ואלו נחסכו מהעירייה, היא לא חויבה בהוצאות משפט.
לקריאת פסק הדין בת"א 29963-07-17
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין