אישה שסבלה מהטרדות בביתה החליטה להציב מצלמות בכניסה לבניין ובחדר המדרגות כדי להתחקות אחר המטרידים האלמוניים. אחרי שגילתה שמדובר בשכנים, היא הגישה נגדם תביעת לשון הרע. השכנים טענו שהסרטונים לא חוקיים כיוון שמדובר בהאזנת סתר. האמנם?
במשך תקופה ארוכה התלוננה דיירת בבניין משותף באזור המרכז כי היא סובלת מהטרדות, כמו תליית שלטים לא מחמיאים על אודותיה בחדר המדרגות, צלצולי אינטרקום בשעות הבוקר המוקדמות, בשבת וביום כיפור – והיא אישה דתייה, הלעטת תיבת הדואר בדואר זבל ו'צינתוקים'. לא אחת גם דפקו על דלתה כדי להציק לכלבים שלה ולעודד אותם לנבוח.
לסיוע בתיקי לשון הרע
עורך דין לשון הרע
בשלב מסוים היא החליטה לשים קץ להטרדות ולהתחקות אחר המטרידים, וביקשה מהוועד אישור להתקין מצלמות בכניסה לבניין ומעל הכניסה לדירתה.
הוועד אישר את הפעולה וביולי 2011 המצלמות הותקנו, וחשפו שהמטרידים הם הזוג שגר בדירה ממול. בעקבות הגילוי המרעיש היא הגישה נגד השניים תביעת לשון הרע ופגיעה בפרטיות בבית משפט השלום בפתח תקווה.
התובעת צירפה לתביעתה את הסרטים שמלמדים שהנתבעים הם המטרידים, ועניין זה קומם אותם. בתגובה הם ביקשו מביהמ"ש להוציא את הסרטונים מהתיק כיוון שהם אינם קבילים לשמש כראיה.
לטענתם, צילום העוברים והשבים בבניין ללא הסכמתם מפר את חוק האזנות סתר, בפרט כשהמצלמות הקליטו גם קולות ושיחות של אנשים.
התובעת, לעומת זאת, טענה שלא מדובר בהאזנת סתר כיוון שהמצלמות הותקנו ברשות הרבים, ובאף אחד מהסרטים לא נשמעת אף לא הברה אחת.
הסרטון היחיד שבו נשמעות חבטות שכנתה – הנתבעת – בדלתה במזיד והנביחות של הכלבים, צולם במצלמה נוספת שהתקינה בביתה, והיא היחידה שקלטה רעש.
לטענתה, גם אם איזושהי שיחה נשמעה בטעות כתוצאה מהקלטה זו, מדובר בשיחה שנקלטה באקראי ובתום לב, ולכן אינה מנוגדת לחוק.
על כל פנים, גם אם ייקבע שהצילומים פגעו בפרטיות של מישהו – זוהי פגיעה מותרת כיוון שנעשתה לשם הגנה על ענייניה הכשרים.
הנתבעים התעקשו שהוקלטו רעשים גם במצלמות האחרות, ויותר מזה, לטענתם, מחוק האזנות סתר לא ניתן להבין בהכרח שהקלטת שיחה מהבית היא הקלטה מותרת. בנוסף, חדר המדרגות אינו רשות הרבים וההקלטות לא היו אקראיות אלא מכוונות.
לא לשם בילוש ומעקב
השופטת ליאת הר ציון צפתה בסרטים וקבעה שהם קבילים כראיה ואינם מפרים אף חוק.
בנוגע להאזנת הסתר הנטענת, הרי שהחוק אוסר על הקלטה של שיחות שלא בהסכמה, אולם המצלמות בחוץ לא הקליטו שיחות כלל, בניגוד לטענת הנתבעים.
באשר לשאלת הפגיעה בפרטיות, גם זו נענתה על ידי השופטת הר ציון בשלילה. "כאשר המטרה היא גילוי הגורם המטריד, אין בהתקנת מצלמות באזורים שבהם הן הותקנו כדי פגיעה בפרטיות, אף אם נקלטות בהן תמונות של הבאים והשבים, כל עוד המצלמה לא פועלת לתיעוד ספציפי של הבאים, אלא שהם נקלטים באקראי", כתבה השופטת.
המצלמות לא הותקנו כפעולת בילוש ומעקב, אלא כדי לגלות את המטרידים העלומים, ולכן פעילותן חוקית. בנוסף, הבהירה השופטת כי הכניסה לבניין וחדר המדרגות אינם רשות היחיד: "מדובר באזורי צילום שמבחינה טכנית כל אדם יכול להיות נוכח בהם, לרבות דיירי הבניין אורחיהם וכו'".
בכל מקרה, גם בהנחה שהייתה איזושהי פגיעה בפרטיות הנתבעים, מצאה השופטת כי הפגיעה הייתה מידתית ונחוצה בנסיבות שבהן התובעת רצתה לגלות מי מטריד אותה.
משכך, השופטת דחתה את בקשת הנתבעים וחייבה אותם לשלם למשיבה 1,000 שקל הוצאות.
לסיכום, ההחלטה ממחישה את הצורך בידיעת המותר והאסור בשלב איסוף הראיות – שהן המפתח להצלחה בתיק.
- שמות באי הכוח לא צוינו בהחלטה
* עו"ד יהודה שוורץ עוסק בתחום לשון הרע
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין