מגרש בבעלות משותפת עורר מחלוקת בין חברת הבנייה שביקשה לבצע פירוק על ידי מכירת הקרקע לבין בעלים אחרים שביקשו קודם לבנות בניינים ואחר כך לחלק את היחידות. שופטת בימ"ש השלום הכריעה באחרונה לטובת החברה.
בהתאם לתכנית בניין עיר החלה על המגרש שבמחלוקת, ניתן לבנות עליו שני בניינים בני 10 קומות שיכילו בסך הכל כ-73 דירות.
דבר אחד לא היה במחלוקת, והוא העובדה שלא ניתן לחלק את הקרקע במצבה הנוכחי, כלומר מבלי לבנות עליה בניינים וליצור יחידות דיור, לא ניתן לחלקם באופן שלכל אחד מבעלי הזכויות תוקצה יחידת מקרקעין משל עצמו.
בתביעה שהגישה בסוף 2015 בבימ"ש השלום בתל-אביב ביקשה חברת חן ואיתי גינדי לפרק את השיתוף במקרקעין באמצעות מינוי כונס נכסים מטעם ביהמ"ש ומכירת הזכויות לבעל הזכויות במגרש שיציע את ההצעה הגבוהה ביותר או לחלופין על ידי מכירת הקרקע "בחוץ", למרבה במחיר.
גינדי – בעלת זכויות ב-כ-7% בקרקע – הגישה את התביעה נגד כל בעלי המקרקעין הרשומים בנוסף לה. חלקם הסכימו, אולם לא מעט התנגדו. אלה שהתנגדו טענו בין היתר כי אין מקום להורות על פירוק השיתוף על דרך מכירת המקרקעין.
לשיטתם, ניתן לבנות על המקרקעין שני בניינים ובהם מספר גדול של יחידות דיור, ולכן יש להורות על פירוק שיתוף בדרך של חלוקה מעשית של הקרקעי על ידי הקמתם של הבניינים בפיקוח בית המשפט, ולאחר מכן לבצע רישום בית משותף וחלוקת יחידות הדיור בין השותפים – מה שנקרא בלשון המשפטית "חלוקה בעין".
"ללא דיחוי"
בהחלטתה הבהירה השופטת לימור ביבי כי במרוצת השנים בתי המשפט קבעו "עקרון על", שלפיו כל שותף במקרקעין משותפים יכול ורשאי להביא לפירוק שיתוף, בכפוף לכך שהוא פועל בתום לב וכן בכפוף לחריגים מסוימים כמו במקרה שבו נכרת הסכם שיתוף השולל או המגביל זכות לדרוש פירוק השיתוף.
בנוסף, השופטת הזכירה כי לפי חוק המקרקעין, פירוק השיתוף בדרך של "חלוקה בעין" היא האפשרות העדיפה, ואילו פירוק השיתוף על ידי מכירת הקרקע הוא בבחינת ברירת מחדל.
אלא שבמקרה הנדון השופטת קיבלה את עמדת התובעת וסברה כי מכירת הקרקע היא הדרך הנכונה. השופטת ציינה כי "הדרך המוצעת לפירוק שיתוף על ידי הנתבעים אינה בגדר פירוק שיתוף בעין, ההפך הוא הנכון, לטעמי מדובר בדרך המקבעת ומשמרת את השיתוף לאורך זמן באופן המנוגד למדיניות – כפי שפורטה לעיל - ולפיה אין לקבע את השיתוף מקום בו השותפים מעוניינים בפירוקו ויש להורות על פירוק שיתוף ללא דיחוי".
לטעמה של השופטת, גישת הנתבעים עשויה להחריף ולהעצים את השיתוף כיוון שמדובר בדרך המחייבת המשך השקעת כספים רבים, קביעת מנגנוני קבלת החלטות בכל שלב ושלב של הוצאתה לפועל (תכנון, מפרטים, בחירת קבלנים וכו') ופיקוח.
לפיכך, השופטת קבעה שפירוק השיתוף במקרקעין ייעשה על דרך מכירת הקרקע, כפי שנמכרים מקרקעין מעוקלים בהוצאה לפועל.
לשם מימוש המכירה, השופטת הורתה לצדדים להעביר לבית המשפט רשימה מוסכמת של 3 כונסי נכסים. לעניין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, נקבע כי כל צד יישא בהוצאתיו, וזאת מאחר שהנתבעים העלו "סוגיה משפטית ראויה לדיון", כלשון השופטת ביבי.
- ב"כ התובעים: עו"ד שמואל שוב, עו"ד אורית חזקיה
- ב"כ הנתבעים: עו"ד אליהו ביטון, עו"ד בן ציון קליין
עו"ד מרגלית הרפז
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין