המזכירה פוטרה ב-2014 לאחר כ-5 חודשים בלבד. טענת המעסיקה שהמשרה הוגדרה מראש כזמנית נדחתה בבית הדין לעבודה שפסק שמדובר בהפרה בוטה של החוק.
באפריל 2014 התקבלה אישה לעבודה כמזכירה בחברה לייצור מוצרי פלסטיק בשם "סטילפלסט סחר" הממוקמת ברחובות. בעקבות זאת, היא עזבה את מקום עבודתה הקודם והחלה לעבוד בחברה.
חמישה חודשים וחצי לאחר מכן, זמן קצר לאחר שהודיעה למנהל שהיא בהיריון, זומנה העובדת לשיחה בה המנהל הודיע לה שהוא נאלץ לפטרה לנוכח חזרתה של המזכירה הקודמת מחופשת לידה.
בתביעה שהגישה העובדת בסמוך לאחר מכן היא טענה שטרם תחילת עבודתה נאמר לה שהחברה מחפשת מזכירה במשאה מלאה. התובעת הדגישה שבשום שלב לא נאמר לה שהמשרה המוצעת לה היא לתקופה זמנית או שהיא מחליפה עובדת קבועה הנמצאת בחופשת לידה.
לדבריה, אם החברה הייתה מוסרת לה שמדובר במשרה זמנית היא לא הייתה עוזבת את מקום עבודתה הקודם. היא הוסיפה שהיא הייתה עובדת טובה ולא הייתה סיבה לפטרה והמניע היחיד לפיטורים היה הריונה. מעבר לכך, טענה התובעת, לא נערך לה שימוע כדין.
הנתבעת טענה מנגד שהתובעת מנסה לסחוט ממנה כספים שלא כדין והיא ידעה בטרם תחילת עבודתה שמדובר במשרה זמנית ובהחלפה של עובדת קבועה.
היא הוסיפה שאמנם התובעת הייתה עובדת טובה ונאמנה אך עם חזרתה לעבודה של המזכירה הקודמת, בנובמבר 2014, לא היה מנוס מפיטוריה. הנתבעת הדגישה שהריונה של התובעת לא היווה שיקול בהחלטה לפטרה.
הנתבעת גם הכחישה את הטענות בעניין השימוע והציגה פרוטוקול משימוע שנערך לתובעת בסוף אוקטובר 2014.
התובעת טענה בהקשר זה שהפרוטוקול מזויף והדברים לא היו מעולם.
חוסר תום לב
השופט ד"ר טל גולן מבית הדין לעבודה בנצרת קיבל את גרסת העובדת במלואה וקבע שטענות הנתבעת בהקשר זה נסתרו בכמה מישורים.
ראשית, במכתב הפיטורים שקיבלה התובעת נאמר שסיבת סיום ההעסקה היא צמצומים. שנית, הסכם העבודה בין הצדדים אינו נוקב בתאריך סיום ההעסקה ולא ניתן ללמוד ממנו שמדובר בעובדת זמנית. כמו כן, בהסכם מופיעים נתונים שרלוונטיים דווקא להעסקה ארוכת טווח כמו העברת ימי חופשה משנה לשנה.
עוד ציין השופט שמנהל החברה מסר גרסאות סותרות ביחס לשאלה מתי שבה העובדת הקודמת לתפקידה. דברים אלה מחזקים את תחושת האפליה, כתב השופט והוסיף שטענת התובעת שלא הייתה עוזבת את מקום עבודתה הקודם עבור משרה זמנית היא הגיונית.
גם בעניין השימוע קיבל השופט את גרסת התובעת על רקע העובדה שבהזמנה לשימוע ובפרוטוקול מופיע אותו תאריך שחל ביום שישי, בו לא עבדה התובעת.
באשר לסכום הפיצוי השופט הבהיר שעל אף שהתובעת פוטרה לאחר חמישה חודשים וחצי בלבד, ניתן להחיל את חוק עבודת נשים על המקרה מאחר שהפסיקה קבעה שסמיכות זמנים כזו מעידה על חוסר תום לב מצד המעסיק.
השופט קיבל את טענת התובעת שהתנהלות הנתבעת הותירה אותה בהיריון וללא מקור הכנסה ופסק לה פיצוי בסך 22,000 שקל בגין נזק ממוני. בנוסף נפסקו לטובתה 37,000 שקל בגין הפרת חוק שוויון הזדמנויות וחוק עבודת נשים. עוד חויבה הנתבעת ב-9,600 שקל בגין אי עריכת שימוע.
בסך הכל חויבה הנתבעת לשלם לתובעת 68,600 שקל בתוספת הוצאות ושכ"ט עו"ד של 15,000 שקל.
- ב"כ התובעת: עו"ד רותם קרויטורו, עו"ד אורי דדו
- ב"כ הנתבעת: עו"ד אשרף שדאפנה
עו"ד אילן אורגד
עוסק/ת ב-
דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין