סיפור אהבה בין דרוזי ליהודייה הסתיים במותו של הצעיר. משפחתו תבעה את חברת השמירה שהעסיקה אותו בטענה שהתרשלה. ביהמ"ש דחה את התביעה, עם כל הצער שבדבר.
לפני מספר שנים הגיע לפתחו של בימ"ש השלום בנצרת מקרה טראגי: צעיר בן 24 מת בנסיבות שנויות במחלוקת, כאשר הוא וחברתו שהו בדירתה שבקיבוץ בעמק הירדן, לאחר שחברתו עמדה להיפרד ממנו, על רקע היותו דרוזי והיותה יהודייה, וככל הנראה ביקשה ממנו לעזוב את דירתה. הצעיר עבד כמאבטח בגשר אלנבי והירי בוצע מנשק שניתן לו על ידי חברת השמירה.
לייעוץ בנזקי גוף:
פנה ל-עו"ד דיני נזיקין
בעקבות המקרה הגיש אביו של הצעיר, באמצעות עו"ד עלי שקיב (שכיב), תביעה נגד חברת השמירה ונגד חברת הביטוח שלה.
האב טען כי בנו נהרג מפליטת כדור. לשיטתו, בנו עמד לצאת מהדירה עם חפציו שהיו כבר ארוזים. משום כך נטל את אקדחו האישי שהיה על השולחן, ובמהלך תנועת הנטילה נפלט ממנו הכדור שגרם למותו.
לטענתו, בנו לא ידע שהאקדח דרוך עם כדור בבית הבליעה. הוא גם העלה השערה שאולי האקדח לא היה דרוך, ופליטת הכדור נבעה מפגם באקדח עצמו.
כך או כך, לטענת התובע, שמנה שורה של נהלים שהופרו, מות בנו היה תוצאה מרשלנותה של הנתבעת.
בנוסף לכך, התובע טען כי נגרם לו נזק ראייתי כתוצאה מכשלים בחקירת המשטרה ובנתיחת הגופה, שיש לזקוף לחובת הנתבעת.
מנגד, מלבד הכחשה כללית של כל טענות התביעה, הנתבעות, באמצעות עו"ד גלעד גושן, טענו כי המנוח התאבד, או לכל הפחות התרשל בשימוש באקדחו.
עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה
"כִּי-עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה", ציטט סגן הנשיא, השופט יוסף סוהיל, את שיר השירים, אך לא נתן לרגש להסיט אותו מהדיון הענייני.
לאורך כל פסק הדין, ניכר כי השופט סוהיל הבין לליבם של התובעים. אלא שיחד עם זאת, הוא לא יכול היה לתת לאמפטיה להשפיע על שיפוטו, שהביא אותו למסקנה כי ככל הנראה הצעיר בחר לשים קץ לחייו.
הדיון הוקדש ברובו לחוות הדעת של המומחים, שחקרו, בין היתר, את אופן הירי, זווית כניסת הקליע ומרחקו מראשו של המנוח. השופט אימץ את דעתו של פרופ' היס מהמכון לרפואה משפטית באבו כיר, שלפיה מדובר כנראה בהתאבדות.
השופט הבהיר כי גם אם הוא טועה והמנוח נהרג מפליטת כדור, עדיין לא ניתן לקבוע שהנתבעת התרשלה, שכן אפילו אם באקדח היה פגם, המנוח לא דאג לפרוק את אותו אחרי יום עבודה, אלא הניח אותו טעון, ומאוחר יותר הרים אותו לראשו בתנועה מהירה.
בנוסף לכך, השופט הצביע על סתירות בין הודעתה של חברתו של המנוח במשטרה לבין עדותה בביהמ"ש, שבה הונמכו להבות הוויכוח ודובר על פליטת כדור. גם כאן, השופט הפגין רגישות רבה כאשר לא נזף בעדה אלא סבר כי ייתכן שעדותה נובעת מתוך רצון לעזור למשפחת המנוח.
לעניין מחדלי החקירה, השופט קבע כי הדבר לא נגרם באשמת הנתבעות, ואין לזקוף לחובתן טענות שמופנות כלפי המדינה וזרועותיה.
השופט התלבט אם לחייב את האב בהוצאות משפט, ולבסוף החליט, לפנים משורת הדין, להימנע מהכבדה נוספת על כאבו.
השופט סוהיל חתם בדברים של שופט ביהמ"ש העליון בדימוס יעקב טירקל, שבמקרה אחר כתב: "אין בהכרעה שיפוטית כדי להביא מזור ומרפא לכאבם של הורי המנוח... אפילו הייתה ההכרעה כתביעתם. מי ייתן וזיכרון הבן האהוב ואהבתם אותו יהיו להם מקור נחמה וכוח".
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין