בתביעה שהגישה היורשת של בעל הדירה לסילוק ה"רוכש", מצא בית המשפט כי מסמכי העסקה זויפו ונקבע שעליו להתפנות תוך חודש
בית המשפט המחוזי קיבל לאחרונה תביעת פינוי שהגישה יורשת של ניצול שואה שהלך לעולמו, נגד אדם שהשתלט על דירתו ברחוב מאיר גרוסמן בתל אביב וטען כי רכש אותה. השופט הבכיר יהושע גייפמן קבע שלנוכח שלל אינדיקציות המפריכות את גרסת הפולש – בראשן ממצאי הגרפולוגית לפיהם חתימות המנוח והנוטריון על מסמכי הרכישה זויפו – יש להורות על פינויו מהדירה תוך שלושים ימים.
המנוח היה בעל הדירה נשוא התביעה, כאשר ה"עסקה" הנטענת בוצעה מולו בתחילת 2015, כשהיה זקן וערירי. כשלוש שנים לאחר מכן – הלך לבית עולמו כשהוא בן 75. לאחר שלוש שנים נוספות ניתן צו לקיום צוואתו, בה הוריש את הדירה לתובעת.
בנסיבות אלה הוגשו לבית המשפט שתי תביעות הדדיות: האחת, תביעת ה"רוכש" להצהיר עליו כבעל הדירה מכוח עסקת הרכישה הנטענת. השנייה, תביעת היורשת לפנות אותו מהדירה לנוכח העובדה כי העסקה הנטענת על-ידו מעולם לא בוצעה, וכי חתימות המוריש על מסמכיה השונים זויפו.
חותמת של עו"ד מת
השופט גייפמן קבע שחומר הראיות אשר הונח לפניו אינו מותיר מקום לספק כי עסקת הרכישה הנטענת מעולם לא יצאה אל הפועל, ומשכך יש לקבל את תביעת היורשת.
כך, לבית המשפט הוגשה חוות דעת של מומחית להשוואת כתבי יד, ממנה עלה כי חתימות המנוח על מסמכי העסקה זויפו "ברמת הוודאות הגבוהה ביותר". עוד מצא השופט, כי חותמת הנוטריון שהוטבעה על הסכם המכר והחתימה שבצדה זויפו, שכן בהתאם למידע שהתקבל מלשכת עורכי הדין – במועד ה"עסקה" היה הנוטריון מת מזה כשלוש שנים.
עדות נוספת לשקריו של ה"רוכש" מצא השופט בכך שהעסקה הנטענת מעולם לא דווחה לשלטונות מס שבח מקרקעין. זאת ועוד, במועד ה"עסקה" הייתה הדירה משועבדת לחברה מסוימת בגין הלוואה שנטל המנוח בחייו, ובעלת המשכנתה לא נתנה הסכמה לעריכת העסקה.
בנוסף הדגיש השופט שלא מתקיימת הלימה בין השווי השמאי של הדירה במועד ה"עסקה", כמיליון שקל, לבין התמורה הנטענת בסך 400,000 שקל בלבד. אמנם ה"רוכש" טען כי לצד התמורה הכספית הוא התחייב לגור עם המנוח, לסעוד אותו ולממן את הוצאותיו עד שארית ימיו, אלא שמסכת הראיות הראתה שגם בנקודה זו הוא משקר.
כך, מעדות העובד הסוציאלי שטיפל במנוח עלה כי בתקופה שלאחר ה"עסקה" התגורר עם המנוח בדירתו נרקומן בשם השונה מזה של ה"רוכש". עוד נמצא, כי אותו נרקומן עזב את הדירה בשלהי 2016 ואילו המנוח עזב את דירתו בספטמבר 2017 לטובת שהות בבית חולים שיקומי בבת ים, עד לפטירתו מספר חודשים לאחר מכן.
לזאת הוסיף השופט כי בכלל לא הוכח שאכן שולמו לידי המנוח 400,000 השקלים עבור הדירה.
ה"רוכש" ניסה להיאחז בקרנות המזבח כשסיפר כי השקיע 31,250 שקל בשיפוצה, אלא שלדברי השופט גם אם טענתו נכונה – זה לא מקנה לו בעלות בדירה.
לפיכך השופט קיבל את תביעת הפינוי של היורשת, והורה על סילוק ה"רוכש" מהדירה תוך שלושים ימים. בנוסף, הוא חייב אותו בתשלום הוצאות ושכ"ט עו"ד ליורשת, בסך 30,000 שקל.
- ב"כ היורשת: עו"ד שאול בר אילן
- ב"כ ה"רוכש": עו"ד שירלי אלמוג
עו"ד מיכאל בן לולו
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין