לפסק הדין בעניין דגני פניאל נ' אדלשטיין מנחם ואח'
בעל נכס תבע מעל 80,000 שקלים מהשוכרים שהתגוררו בבית, בטענה כי הם הזניחו את הגינה והעלימו חפצים עתיקים ויקרים שהיו בה. בית המשפט פסק לו פיצוי נמוך בהרבה.
התובע - שהיה במועד הרלבנטי בעל בית פרטי וגינה במושב באר טוביה, השכיר את הבית והגינה הצמודה תמורת 550 דולר בחודש למשך שנתיים, ולאחר מכן הסכם השכירות הוארך בשלושה חודשים נוספים, כאשר על פי חוזה השכירות, הצהירו השוכרים כי קיבלו בית במצב טוב וללא פגמים הכולל גינה מטופחת.
לטענת בעל הבית (אשר נמכר לאחר עזיבת השוכרים), הגינה היתה גדולה, יפה ומטופחת וכללה 850 מ"ר של דשא ירוק, עצים רבים, שיחים, מערכת השקיה וחפצי נוי ייחודיים שהונחו בגינה, אך השוכרים הפרו את התחייבותם לטפל בגינה, לא השקו אותה וגרמו להריסתה המלאה, כך שהיה צורך לעקור את כל הדשא ולשתול חדש, להחליף 11 עצים בוגרים ומיוחדים שהתייבשו ועוד.
בתביעה שהגיש לבית משפט השלום באשקלון, דרש בעל הבית מהשוכרים פיצוי של 80,083 שקלים הכולל בין היתר מעל 50,000 שקלים עבור שיקום הגינה ומערכת ההשקיה, פיצוי של מעל 10,000 שקלים בגין העלמת חפצים מהגינה, ובהם דג נוי ענק מפיברגלס, מגוב ומקלטרת, וכן פיצוי בגין נזק למכסחת דשא, אי תשלום חוב למועצה, אי פינוי הנכס במועד ועוד.
השוכרים - בני זוג, טענו כי הגינה הייתה מוזנחת עוד בטרם נכנסו להתגורר בבית, וכי הקפידו לטפל בצמחייה שהיתה קיימת בגינה ואף העסיקו גנן. לגבי העלמות החפצים מהגינה, טענו השוכרים כי פינו את המגוב מהגינה מאחר והיה ישן מאוד והיווה מפגע תברואתי-סביבתי חמור, וכי לא נגעו כלל בדג הפיברגלס הענק שהיה בגינה, ובנוסף הכחישו את טענות התובע לגבי נזקים נוספים שלכאורה גרמו לגינה .
תביעה מופרזת
סגנית נשיא בית המשפט, השופטת דינה כהן קיבלה את התביעה באופן חלקי בלבד, לאחר שקבעה כי הוכח כי השוכרים הפרו את חיובם לתחזק את הגינה, אולם בהיקף קטן משמעותית מזה לו טען התובע.
נקבע כי השוכרים לא הוכיחו את טענתם לפיה העסיקו גנן, וכי גם נתוני צריכת המים בתקופת הקיץ במהלך השכירות, מלמדים כי בתחילת תקופת השכירות עמדו השוכרים בחיוביהם, אולם בהמשך צמצמו את היקף ההשקיה באופן ניכר.
עם זאת, נקבע כי התובע לא הוכיח את שטח הגינה, ובנוסף לא ברור מדוע לא עלה נושא הזנחת הגינה במועד הארכת תקופת השכירות בשלושה חודשים נוספים.
"מן התמונות שהציגו בפני הנתבעים לא ניתן להתרשם כי מדובר בגינה שהפכה לחורבה מוחלטת ונהרסה באופן מלא כפי שטען התובע (ס' 9 לתצהיר התובע). גם אם לא מדובר בגינה במצב אידיאלי, ניתן להבחין במשטחים ירוקים [...]עתירה לפיצוי של 1500 ש"ח לכל עץ, כמתבקש בהצעת המחיר, עבור עצים 11 מתים לא הוכחה והיא מופרזת מעיקרא" כתבה השופטת ופסקה כי בגין שיקום הגינה, זכאי התובע לפיצוי של 25,000 שקלים בלבד.
לגבי העלמות החפצים העתיקים מהגינה, נקבע כי משפינו השוכרים את המגוב על דעת עצמם, אך מאידך התובע לא הוכיח את ערכו הכספי, יש לחייבם בפיצוי סמלי של 500 שקלים, ובנוסף נקבע כי בהתחשב בגודל הגינה והיותה לא מגודרת, הרי שלא ניתן לקבוע כי השוכרים התרשלו בשמירה על דג הנוי הענק שהיה בגינה.
טענותיו הנוספות של התובע נדחו בהעדר הוכחה, וזאת למעט טענתו בדבר האיחור בפינוי הנכס בגינו חויבו התובעים לשם לתובע פיצוי של 3,400 שקלים, וקיומו של חוב למועצה.
בסך הכל חויבו השוכרים לשלם לתובע 14,172 שקלים בגין השבת מצב הגינה לקדמותה, השלכת המגוב, איחור בפינוי והחזר חוב למועצה, ובנוסף חויבו לשלם שכ"ט עו"ד של 3,500 שקלים, וזאת בהתחשב בפער שבין התוצאה הסופית לסכום שנתבע מלכתחילה.
לפסק הדין בעניין דגני פניאל נ' אדלשטיין מנחם ואח'
למדור: דיני מקרקעין
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.