תמש 22000/03, ק.ק. נגד א.אב
פסה"ד עוסק בתביעה כספית שהוגשה ע"י התובעים נגד אביהם, להשבת כספים ששימשו לרכישת דירה, ואשר ניתנו כהלוואה ולא כמתנה, ע"פ טענתם.
השופטת טובה סיון, מביהמ"ש לענייני משפחה בת"א, קבלה את התביעה בחלקה, וקבעה שהוכח כי כספי הרכישה, הכספים הנלווים וכספי המשכנתא ניתנו כהלוואה, ומשכך חייבה את האב בהשבת הסכומים הנקובים בפסה"ד.
השופטת קבעה, כי בנסיבות העניין חלה החזקה נגד טענת המתנה, והנתבע לא הצליח לסתור אותה ולהוכיח את טענתו.
גילוי האקט החיצוני במקרה הנדון אינו מצביע כי התובעים, ילדיו של הנתבע, התכוונו לתת מתנה לאביהם. אין אלה נסיבות המקרה, שכן לא מתקיים מעשה ההקניה, וכפי שכתוב בס' 2 לחוק המתנה: "מתנה נגמרת בהקניית דבר-המתנה על ידי הנותן למקבל תוך הסכמה ביניהם שהדבר ניתן במתנה".
זאת ועוד, בכך שלא נרשמו זכויות התובעים בחלקים היחסיים, בלשכת רישום המקרקעין, בשל התחמקותו של הנתבע מלעשות כן, הביע הוא את דעתו כי מלכתחילה לא התכוון הוא, לעגן את זכויות ילדיו, הם התובעים, ובכך התכוון הוא להתעשר על גבם.
תמש 22000/03, ק.ק. נגד א.אב
למדור משפחה
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.