הפניקס דחתה כיסוי ביטוחי למבוטח שרכבו נגנב בטענה כי ביים את הגניבה וכי לא הותקן ברכבו המיגון הנדרש בפוליסה. אולם, ביהמ"ש קיבל באחרונה את תביעת המבוטח נגדה וחייב אותה לשלם לו תגמולי ביטוח.
בדצמבר 2013 נגנב רכבו של המבוטח מחניית בית החולים הדסה הר הצופים שבירושלים. המבוטח הודיע על הגניבה לחברת הביטוח הפניקס שביטחה את הרכב בביטוח מקיף, אך לתדהמתו – זו התנערה מאחריות ודחתה את דרישתו לתגמולי ביטוח בטענה כי לא התקין אמצעי מיגון ברכב כנדרש בפוליסה, וכי מסר לה פרטים כוזבים על אודות האירוע. בנסיבות אלו, למבוטח לא נותרה ברירה אלא להגיש נגדה תביעה.
התביעה הוגשה באוקטובר 2014 בבית משפט השלום בתל אביב. במסגרת התביעה טענה חברת הביטוח כי המבוטח התקין מערכת ברמת מיגון 71 (אמבולייזר, התקן נגד שימוש במפתחות גנובים ומערכת עלוקה המנתקת את זרם החשמל ממערכות ההנעה) ולא שינה אותה לרמת המיגון החדשה הנדרשת – 72 – שמחייבת גם התקנת כספת. לטענתה, בכך הוא חשף אותה לסיכון מוגבר ולפיכך אינו זכאי לכסוי ביטוחי.
התובע, שלטענתו התקין ברכבו את אמצעי המיגון שדרשה המבטחת שנה קודם לכן, טען מנגד כי כשנודע לו על הטעות פנה לבירור אצל סוכן הביטוח שלו, שהרגיע אותו ואמר שהדבר אינו פוגם בפוליסה מאחר שלא נמסר לו כל עדכון לגבי דרישת המיגון החדשה.
ואכן חברת הביטוח חידשה לתובע את הפוליסה על בסיס אישורי המיגון הקיימים ולא דרשה ממנו להתאימם לסוג החדש.
טענה נוספת שהעלתה חברת הביטוח היא כי התובע מסר לה פרטים כוזבים על אודות האירוע, דבר המעיד על "ביום הגניבה" וניסיון להוציא ממנה תגמולים במרמה. לדבריה, בין עדותו של התובע בבימ"ש לבין תשובותיו לחוקר מטעמה נמצאו סתירות רבות ואי דיוקים.
עוד לטענתה, מצבו המכני הגרוע של הרכב, כפי שעולה מספר הטיפולים כמו גם מצבו הכלכלי הקשה של התובע, היוו קרוב לוודאי תמריץ עבורו לביום הגניבה.
התובע הכחיש טענות אלו. לדבריו, אמנם היו תקלות ברכב אך הוא תיקן אותן בעצמו בהיותו עובד מוסך ועל כן אין הדבר נזכר בספר הטיפולים. לטענתו, במועד הגניבה הרכב היה תקין.
נטל מוגבר
השופטת חנה קלוגמן דחתה את טענות חברת הביטוח וקיבלה את התביעה.
בפסק הדין נקבע כי חברת הביטוח אינה יכולה להתנער מהמבוטח בגין אי עמידה בתנאי המיגון כאשר היא חידשה לו את הפוליסה במשך שנתיים רצופות וגבתה עבורה פרמיה מלאה על בסיס אישורי המיגון ששלח התובע, ומבלי להפנות אליו כל דרישה להתאים את אמצעי המיגון לסוג החדש.
לדבריה, "אי ביטול הפוליסה והמשך גביית הפרמיה מהווים הסכמה בפועל, או בהתנהגות, לבטח את הרכב גם אם לא עמד בדרישות המיגון המופיעות בפוליסה".
באשר לטענת הביום, השופטת קבעה כי מאחר שמדובר בטענה בעלת גוון פלילי על הנתבעת לעמוד בנטל מוגבר כדי להוכיחה – והיא לא עמדה בו, ולא הצליחה לסתור את גרסתו של התובע לאירוע.
בנסיבות אלו, חייבה השופטת את חברת הביטוח לשלם לתובע תגמולי ביטוח בגין רכבו - אך לא בגובה מחיר המחירון אלא במחיר מופחת המביא בחשבון את מצבו המכני של הרכב. בסך הכל נפסקו לתובע 34 אלף שקל בנוסף להוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כ- 7,500 שקל.
- ב"כ התובע: עו"ד גולני
- ב"כ הנתבעת: עו"ד רווית גיא דרור
עו"ד אילן אורגד
עוסק/ת ב-
תביעות ביטוח ונזקי רכוש
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין