משכיר של בית בתל-אביב שחתם על הסכם שכירות מוגנת בדמי מפתח, טען כי נפל קורבן למזימה של שוכר שביקש ממנו לחתום על חוזה "למראית עין". בית המשפט דווקא האמין לשוכר שטען כי מדובר בחוזה אמיתי לשכירות מוגנת.
בית המשפט המחוזי בתל-אביב דחה באחרונה ערעור במסגרתו משכיר של בית בשכונת שפירא בתל-אביב חזר וטען כי נפל קורבן למזימה של שוכר לקבל את הבית בשכירות מוגנת תמורת תשלום חד פעמי של 250,000 שקל דמי מפתח, ודמי שכירות חודשיים בסך 175 שקלים בלבד.
סגן הנשיא שאול שוחט, יחד עם השופטים עינת רביד ונפתלי שילה, סברו שאין עילה להתערב בפסק דינה של השופטת כרמלה האפט מבית משפט השלום – שקבעה כי הצדדים אכן חתמו על חוזה לשכירות מוגנת – היות שלא נתגלו בו טעיות עובדתיות או משפטיות.
המערער – משכיר הנכס – ביקש לקבוע כי לא מדובר בשכירות מוגנת (תמורת דמי מפתח) אלא בשכירות רגילה "בלתי מוגנת". גרסתו היתה כי זיכרון דברים וחוזה לשכירות מוגנת שעליהם חתם עם השוכר בשנת 2012 – הם למעשה "חוזים למראית עין". לגרסתו, השוכר ביקש ממנו לחתום על החוזה למראית עין בלבד, כדי לאפשר לו לקבל הלוואה מבני משפחתו או מהבנק.
אלא שהשופטת האפט מבית משפט השלום קבעה כי חוזה השכירות המוגנת "נחתם בכוונת מכוון ומשקף את כוונת הצדדים". השופטת שוכנעה כי סכומים ששילם השוכר ("המשיב" בהליך הנוכחי) בסך 250,000 שקל, שולמו כדמי מפתח בגין הנכס וכי טענה זו מתיישבת עם העובדות העולות מראיות הצדדים. בכך דחתה השופטת את גרסת המשכיר שלפיה מדובר בכלל בכספי הלוואה שהשוכר נתן לו.
המשכיר אף הציג חוזה נוסף לשכירות רגילה, לא מוגנת, אולם השופטת האפט קיבלה את גרסת השוכר, שטען כי מעולם לא חתם על חוזה שכזה, כך שככל הנראה מדובר בחוזה מזויף.
העד קיבל כסף
שופטי בית המשפט המחוזי הזכירו שהצדדים ערכו בעצמם זיכרון דברים בכתב יד, ומאוחר יותר החליפו טיוטות עם הערות שונות, לפני החתימה על החוזה.
"אם כל כוונת ההסכם, כטענת המערער, הייתה לאפשר למשיב ליטול הלוואה מבני משפחתו או מהבנק, כפי שהוא טען, לא היה צורך בזיכרון דברים, ובוודאי שלא היו מוחלפות טיוטות להכנת חוזה", כתבו.
השופטים הוסיפו בין היתר שהמשכיר התחייב בחוזה להסיר משכנתא הרשומה על הנכס, וגם עובדה זו מלמדת על כך שמדובר בחוזה אמיתי.
לגבי התשלום שהעביר השוכר למשכיר כדמי מפתח, השופטים הפנו לכך ש"לא נערך כל הסכם הלוואה ולא הובא בדל של ראייה לכך שהכספים ניתנו לצרכי הלוואה". בנוסף, הוכח שהשוכר שילם למשכיר מדי שנה את דמי השכירות המוגנת, בהתאם לתחשיב שקיבל מ"הארגון הארצי היציג להגנת הדייר".
ואם זה לא מספיק, השופטים הצביעו על כך שהעד הראשי מטעם המשכיר – מכר של שני הצדדים אשר תמך בגרסת המשכיר – הוקלט מקבל מהמערער תשלום של 5,000 שקל על מנת שיעיד לטובתו, ובית משפט השלום דחה את הסבריו של המשכיר לעניין זה.
בכל הקשור לחוזה השכירות הבלתי מוגנת שהציג המשכיר, השופטים הוסיפו כי הוא לא הביא חוות דעת מומחה להשוואת כתבי יד, על מנת להוכיח שאכן מדובר בחתימת השוכר, כך שלא נסתרה גרסתו שחתימתו זויפה.
לאור התוצאה, המשכיר חויב לשלם לשוכר הוצאות בסך 20,000 שקל.
לקריאת פסק הדין בע"א 28285-10-18
- ב"כ המערער: עו"ד גרוסבוים ואזולאי
- ב"כ המשיב: עו"ד ארביב ואלון
עו"ד אלון סמואל
עוסק/ת ב-
דיני חוזים
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין