בן דוד של קשיש ערירי שנפטר רצה לקבל חצי מהדירות על סמך הצוואה שהשאיר אחריו. אלא שבית המשפט קבע כי הצוואה לא שללה מהמנוח את החירות לעשות מה שהוא רוצה בנכסיו כל עוד הוא חי
סגנית נשיאת בית המשפט למשפחה בחיפה אלה מירז דחתה לאחרונה תביעה שהגיש בן דוד של קשיש ערירי שנפטר ב-2013, שבה ביקש לבטל עסקאות מתנה במסגרתן העניק לבת אחיינו שתי דירות. התובע טען כי אמור היה לרשת חצי מהדירות לפי צוואת המנוח וכי בת האחיין עשקה ורימתה אותו, אבל השופטת התרשמה שהמנוח ביקש לגמול לה על היחס החם והעזרה הרבה שהעניקה לו. מעבר לזה, היא קבעה ש"התובע לא הצביע על כל מניעה חוקית או קושי משפטי אחר שמסייגים את החרות הנתונה למנוח לעשות ברכושו ככל העולה על רוחו".
ב-2009 חתם המנוח על צוואה שבה הוריש את כל רכושו, שכלל שתי דירות וכספים, לבן דודו ולבת אחייניתו בחלקים שווים. עשרה ימים לאחר מכן הוא פנה לעורך דין והעביר את הדירות במתנה לבת האחיינית, ובהמשך אפשר לה למשוך מחשבונו 295 אלף שקלים. כ-3 שנים לאחר מכן, כשהיה בן 92, הלך לעולמו.
כעבור 3 שנים הוציא בן הדוד צו לקיום הצוואה וגילה לטענתו שהדירות לא נכללות בעיזבון משום שנרשמו על שם בת האחיינית. בתביעה שהגיש נגדה בהמשך הוא טען כי ניצלה את המנוח הערירי, השתלטה על חייו, רימתה אותו וגרמה לו לתת לה את הדירות זמן קצר אחרי שערך את הצוואה. הוא ביקש לבטל את עסקאות המתנה ולהורות לבת האחיינית להחזיר לו חצי מהכספים שמשכה מחשבונותיו של המנוח.
הנתבעת הכחישה את הטענות הקשות שהופנו כלפיה וטענה שהמנוח היה קרוב אליה והיא עזרה לו עד יומו האחרון. לדבריה הוא סמך עליה בכל, הפך אותה לשותפה מלאה בחשבונותיו ומדי פעם נתן לה ולבני משפחתה מתנות כאות תודה והוקרה. היא ציינה כי ב-2005 הוא אפילו ערך צוואה שבה ציווה רק לה את הדירות. השינוי שאירע ב-2009 היה ככל הנראה בהשפעת התובע, ולאחר שהמנוח קלט מה עשה ביקש לתקן זאת והעניק לה את הדירות במתנה. הנתבעת הדגישה שהתובע לא היה בקשר קרוב עם המנוח ולא היה מעורב בחייו.
חלק מהמשפחה
סגנית הנשיאה אלה מירז העדיפה את הגרסה של הנתבעת שהייתה מהימנה והשתלבה עם יתר העדויות בתיק, ביניהן של המטפלת שסעדה את המנוח ועורך הדין שערך את עסקאות המתנה.
למעשה, היא התרשמה שהתביעה הייתה מיותרת ואילצה את הנתבעת "להדוף האשמות מרחיקות לכת ופוגעניות, שייחסו לה מעשים נואלים של ניצולו של המנוח ועשיקתו עבור בצע כסף, בעוד היא הקדישה חלק ניכר מחייה לסייע למנוח, שהיא ומשפחתה ראו בו חלק בלתי נפרד ממשפחתם".
בניגוד לטענת התובע, השופטת מצאה שהענקת המתנה זמן קצר לאחר עריכת הצוואה לא סתרה את הרצון של המנוח אלא להיפך – מימשה אותו. בתוך כך היא רמזה שהצוואה האחרונה נערכה לכאורה בהשפעת התובע.
מכל מקום, השופטת קבעה כי התובע לא עמד ברף ההוכחה הגבוה שנדרש לביטול עסקאות מתנה שהושלמו כ-3 שנים לפני מותו של המנוח. עוד היא הדגישה שלמנוח הייתה החירות "לעשות ברכושו ככל העולה על רוחו" כשהיה בחיים.
לפיכך התביעה נדחתה והתובע חויב לשלם לנתבעת הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 17,550 שקלים.
לפסק הדין בתמ"ש 56569-03-16
עו"ד דניאל גולשה
עוסק/ת ב-
ירושות וצוואות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.