במסגרת בקשה לחידוש היתר בנייה, גילתה עיריית קריית ביאליק שטעתה בחישוב היטל הפיתוח שגבתה מחברת הבנייה ב-2001, ודרשה ממנה לשלם תמורת חידושו עוד 1.82 מיליון שקלים. האם הקבלנית תצטרך לשלם על טעות החישוב של העירייה?
ב-2001 החלה חברת הבנייה "מפרם" בפרויקט בנייה של בניין מגורים בן 10 קומות בקריית ביאליק. תמורת קבלת היתר בנייה עבורו, היא שילמה לעירייה היטל פיתוח של 346 אלף שקלים כדרישתה.
השנים חלפו ובשל עיכובים בפרויקט לא מימשה החברה את ההיתר. ב-2010, לצורך המשך הבנייה, היא הגישה בקשה נוספת לקבלת ההיתר.
בתגובה, העירייה שלחה לה דרישת תשלום מעודכנת, לפיה תמורת ההיתר על החברה לשלם לה עוד 1.82 מיליון שקלים בעבור היטל פיתוח. החברה פנתה למספר גורמים בעירייה בשביל לקבל הסבר לפשר גובה הסכום, שאינו מתיישב עם העובדה שכבר שילמה היטל של מאות אלפי שקלים. פניותיה לא נענו, והסיקה החברה שהחוב נמחק. אלא שלתדהמתה, באפריל 2012 היא קיבלה הודעה מעיריית קריית ביאליק, לפיה החוב הפך לחלוט ועליה לשלמו. משכך, עתרה החברה למחיקת החוב בביהמ"ש לעניינים מנהליים בחיפה.
לטענתה, עוד בשנת 2001 שילמה את מלוא ההיטלים הנדרשים וקיבלה היתר בנייה, ומשום שהסתמכה על דרישת התשלום המקורית, כלכלה את צעדיה בהתאם לכך.
העירייה השיבה, כי דרישת התשלום המתוקנת נשלחה לאחר שהתברר שבדרישת התשלום המקורית מ-2001 נפלה טעות בחישוב גובה ההיטלים, כך שהחישוב נעשה בעבור 4 קומות מתוך 10 הקומות שבבניין. לדבריה, הטעות התגלתה רק במרץ 2010, עם הגשת הבקשה השנייה לקבלת ההיתר. לטענתה, היא נהגה כדין וכמתחייב ממנה כרשות ציבורית, ופעלה לתיקון הטעות עם גילויה. בנוסף, היא טענה שהעותרת התחייבה לשאת במלוא האגרות וההיטלים ואין היא יכולה להתנער מכך רק בשל הטעות שבחישוב.
החברה השיבה כי את הטעות יש לזקוף לחובת העירייה, שפעלה בשיהוי כבד בהוצאת דרישת התשלום המתוקנת, וכי העירייה אינה רשאית לגבות את ההיטל רטרואקטיבית. התנהגות העירייה, הוסיפה העותרת, אינה סבירה ואינה מתיישבת עם חובות תום הלב וההגינות הנדרשות מרשות שלטונית.
פגיעה מהותית באינטרס הציבורי
השופטת יעל וילנר הבהירה, כי אי תיקון הטעות מצד העירייה יכול היה לפגוע מהותית באינטרס הציבורי בשל הקטנת הכסף בקופה הציבורית. על כן, המשיבה הייתה רשאית, ואף חייבת, להוציא דרישת תשלום מתוקנת, אפילו באופן רטרואקטיבי.
לדברי השופטת, עוד כשהחלה העותרת את פרויקט הבנייה לאחר שזכתה במכרז, היא הסכימה, ובהתאם לתנאי המכרז, לשאת במלוא ההיטלים שיחולו על המקרקעין, מבלי שידעה מה יהיה גובהם. לכן, טענתה שכלכלה את צעדיה בהתאם לתשלום מ-2001, להידחות.
השופטת קבעה, שהטעות הטכנית של העירייה הביאה את העותרת להתעשר ב-1.82 מיליון שקלים על חשבון הקופה הציבורית, שלא כדין, ומשכך היא חייבת להשיב את הכספים.
עם זאת, נוכח הטעות שעשתה העירייה בחישוב, קבעה השופטת שהעותרת תהיה פטורה מתשלום ריבית על החוב. לא נקבעו הוצאות.
משפט מנהלי אינו מדע מדויק. הצטברות הנסיבות העובדתיות, טעות טכנית בחישוב (ולא טעות בשיקול הדעת), נזק מהותי שיכול היה להיגרם לקופה הציבורית בצירוף היעדר הנזק לנישום – הם אלו שהובילו לתוצאת פסה"ד, שבנסיבות העניין היא תוצאה סבירה. שינוי מהותי באחד ממרכיבי המשוואה הזו, היה יכול להביא לתוצאה שונה לגמרי. לכן, מן הראוי שבבואה לחייב נישום, תיבדק היטב התנהגות הרשות.
* עו"ד משה ימין עוסק במשפט מנהלי.
**הכותב לא ייצג בתיק.
***המידע המוצג במאמר זה הינו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין