האישה טענה שהכסף ניתן בהלוואה, אך ללא הסכם כתוב כיוון שהעניין היה דחוף. השופטת האמינה לאישה, שאף צירפה תמליל של שיחת טלפון עם החבר לשעבר.
השניים הכירו במהלך ביקורה של האישה, בארץ בקיץ 2008, וניהלו מערכת יחסים קצרה שנמשכה מספר חודשים, וברובה התנהלה ממרחק - היא בארה"ב והוא בישראל - למעט ביקורים פה ושם.
לשאלות על חוזה שבעל-פה:
עורך דין דיני חוזים
כמה חודשים בתוך מערכת היחסים, העבירה התובעת לנתבע 50,000 דולר כערכם בשקלים, כ-216,000 שקל. לבקשתו, הכסף הועבר לחשבון של בנו. הם לא חתמו על שום דבר, היא פשוט האמינה לו כשאמר שיחזיר.
כחודשיים אחרי כן, במרץ 2009, הקשר בין השניים נותק. התובעת, שחשה מרומה, ביקשה את כספה בחזרה. לאחר שדרישותיה לא נענו במשך יותר משנתיים, היא הגישה תביעה בבימ"ש השלום בתל אביב נגד האיש ובנו.
התובעת טענה שהכסף ניתן כהלוואה ומתוך רחמים, לאחר שהנתבע סיפר לה כי הוא שרוי בחובות כבדים, עד כדי סכנת מאסר. לדבריה, הנתבע ממש התחנן, והתחייב שברגע שימכור את הבית שלו, יחזיר לה את הכסף.
בחקירתה בבית המשפט סיפרה התובעת כי לא ביקשה ממנו בטחונות או התחייבות בכתב כי "לא היה זמן. הוא אמר שהוא נכנס לצרות והוא צריך את הכסף עכשיו".
היא הוסיפה כי מכיוון שלנתבע לא היה חשבון בנק, היא העבירה את הכסף לחשבון של בנו – הנתבע השני.
התובעת הקליטה אחת משיחות הטלפון שלה עם הנתבע והציגה תמליל שלה. לכל אורך השיחה, הנתבע מציין ומתחייב שיעביר לה כתב התחייבות בדבר השבת הכספים.
מנגד, הנתבע טען שמדובר במתנה. לדבריו, בזמן שהיו ביחד הוא אף סירב למתנות רבות שהתובעת הציעה לו מתוך רצון לקשור אותו בזוגיות, ובהן מרצדס חדשה ואפילו דירה במגדלי "יו".
הנתבע הוסיף כי התובעת פשוט מבקשת "לנקום" בו, על שהחליט לסיים את מערכת היחסים ביניהם ובחר בבת זוג אחרת.
עוד נטען כי התובעת לא צירפה כל מסמך שיעיד כי הסכומים ניתנו כהלוואה.
אירוח כיד המלך
"מקובלת עלי גרסתה לפיה העבירה לנתבע את הסכום הכספי במהרה ומתוך חשש כי הוא בצרות", כתבה סגנית הנשיא השופטת נועה גרוסמן, וקבעה שמדובר בהלוואה לכל דבר.
בהקשר זה ציינה השופטת כי המתנות שלהן טוען הנתבע לא הוכחו. אם בכלל, התובעת נתנה לו "מתנות" כגון אירוח כיד המלך ומימון שהותו בבתי מלון, פשוט כדי לשמור על נוחיותה ורמת החיים הרגילה שלה, אך הדבר לא מלמד על כוונה להעניק לו כספים כמתנה.
יתרה מכך, השופטת הבהירה כי לאור טענותיו של הנתבע, שלפיהן התובעת ניסתה לקשור אותו בזוגיות על ידי מתנות, אפשר היה לצפות כי הוא יהיה זה שיחתים אותה על הסכם מתנה בינו לבינה.
"התובע היה מודע לציפיותיה של התובעת, ועשה בהן שימוש על מנת לקבל ממנה הלוואה ללא מסמך כתוב, בתנאים נוחים מאד. הלוואה שלא היה מקבל ממוסד בנקאי מסודר", הוסיפה השופטת.
בנוגע לבן, השופטת קבעה כי לא היה לו קשר ישיר לעניין, ומעמדו כ"מנהל הכספים" של אביו אינו יוצר חבות עצמאית כלפי התובעת.
לפיכך, בסיכומו של דבר השופטת חייבה את הנתבע לשלם לתובעת כ-216,000 שקל וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 20,000 שקל. התביעה נגד בנו נדחתה, אם כי התובעת לא חויבה בהוצאותיו.
- ב"כ התובע: עו"ד זוזובסקי
- ב"כ הנתבעים: עו"ד רוטקופף
* עורך דין נתנאל סלע עוסק בדיני חוזים
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין