הסתיר מזוגתו חובות של מיליונים – ודרש בעת פרידתם חצי מדירתה

בית המשפט דחה את תביעת האיש תוך שקבע כי זוגיות של שנתיים וחצי בלבד הכוללת מגורים קצרים תוך הסתרת חובות ענק, אינה יוצרת כוונת שיתוף ברכוש

בית המשפט למשפחה באשדוד דחה לאחרונה תביעה שהגיש גבר לקבלת מחצית מהרכוש של זוגתו לשעבר, לרבות דירתה. סגנית הנשיא ענת אלפסי קבעה שהתובע הוליך את הנתבעת שולל בכך שהסתיר ממנה כי הוא שקוע בחובות של למעלה מ-8 מיליון שקל, באופן המעורר קושי להכיר בשניים כידועים בציבור אשר ניתן להחיל לגביהם את הלכת השיתוף.

השניים הכירו ב-2012 וניהלו זוגיות שנמשכה כשנתיים וחצי. בשלב ראשון הם התגוררו בדירתה השכורה של האישה (הנתבעת). מאוחר יותר נרכשה הדירה מושא התביעה בעלות של כמיליון שקל, והם עברו לגור בה. הדירה נרשמה על שם האישה אך הצדדים חלוקים בשאלה מי מימן את רכישתה. בסוף 2014 יחסי הצדדים נקלעו למשבר והאיש עזב את הדירה.

חמש שנים לאחר מכן הוגשה התביעה לבית המשפט, במסגרתה טען האיש שמחצית מרכושה של זוגתו לשעבר – לרבות הדירה והמכונית שלה – שייכים לו מכוח הלכת השיתוף. האיש סיפר כי השתתף במימון רכישת הדירה באמצעות כספים מעסק הבנייה שבבעלותו, ואף נשא בחלק מעלויות השיפוץ והריהוט. עוד סיפר האיש, בין היתר, כי השניים רכשו יחד רכב מסוג קאיה פיקנטו.

לשיטתו החיים הזוגיים לצד הרכישות המשותפות מזכים אותו במחצית מהרכוש של הנתבעת.

לעומתו טענה האישה שמערכת היחסים הייתה קצרה ביותר כך שאין להכיר בתובע כידוע בציבור שלה. לגופו של עניין היא ציינה שהדירה והמכונית נרכשו על-ידה בלבד בעוד כספי העסק של התובע שימשו רק אותו, על רקע חובותיו הכבדים.

מניפולטיבי

השופטת אלפסי הסבירה שעל מנת לדון בהחלת הלכת השיתוף על הצדדים, תחילה יש לברר האם הם במעמד של ידועים בציבור. מסקנתה הייתה שהם לא עונים להגדרת המעמד הייחודי שכן מדובר בתקופת זוגיות קצרה שכללה מגורים משותפים של כשלושה חודשים בלבד.

עוד חידדה השופטת שכדי לקבל מעמד של ידועים בציבור יש להוכיח קיום משק בית משותף תחת קורת גג אחת למשך תקופה ממושכת בת שנים ארוכות, בדומה לבני זוג נשואים, וזה לא ממש המקרה של הצדדים שלפניה.

השופטת הוסיפה לעניין זה כי התובע שקוע בחובות של מיליוני שקלים, והוא הוליך את הנתבעת שולל באופן מניפולטיבי כדי לרכוש את אמונו. במצב דברים זה, כתבה, ספק רב אם הצדדים עונים להגדרת "ידועים בציבור" באופן המחיל עליהם את הלכת השיתוף.

מכל מקום, השופטת בחנה לגופן את הטענות הרכושיות שהעלה התובע, ודחתה אותן אחת לאחת.

אשר לדירה קיבלה השופטת את גרסת האישה לפיה נשאה בעצמה בעלויות רכישתה. האישה העידה שהן הסכום הראשוני לקניית הדירה והן תשלומי המשכנתה שולמו מכספה בלבד, והשופטת כאמור האמינה לה.

בתוך כך השופטת ציינה שהתובע הצהיר בהליך פשיטת הרגל שנפתח בעניינו כי אין לו נכסים כלשהם, באופן המונע ממנו לטעון אחרת בהליך הנוכחי (השתק שיפוטי).

גם ביחס למכונית קבעה השופטת שהיא שייכת לנתבעת בלבד, בהעדר אינדיקציה לכך שהיא נרכשה יחד או שחלה לגביה כוונת שיתוף.

בסופו של יום התביעה כולה נדחתה והאיש חויב בהוצאות הנתבעת ושכ"ט עורכת-דינה בסך 30,000 שקל.

• ב"כ התובע: עו"ד אייל אלמשלי
• ב"כ הנתבעת: עו"ד טלי רונן

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין