"המצב הנוכחי, שבו נשים עלולות למצוא עצמן מוחזקות בשבי בעליהן ומוותרות על זכויות המגיעות להן רק כדי להשתחרר מעול הנישואים, לא יכול להימשך במדינה דמוקרטית", אמרה שרת המשפטים בהודעה המקדמת את הצעת החוק להסכם קדם נישואין. עו"ד איתן ליפסקר תומך בסיום העגינות.
השאלה "כמה עגונות יש בישראל" נחשבת ל"שאלת מיליון הדולר". בעוד הנהלת בתי הדין הרבניים טוענת שמדובר בעשרות בודדות, העוסקים בתחום נוקבים במספרים גבוהים יותר. מקור הפער נעוץ בהבדל בין "עגינות הלכתית" לבין "עגינות מעשית", ולחוסר הנכונות של בתי הדין הרבניים להכיר בכך שהתוצאות הן אותן תוצאות.
עגינות הלכתית מתייחסת לנשים, שבני זוגן חויבו על ידי בית הדין לתת להן גט, אך הם מסרבים לעשות כן ומותירים אותן כבולות בניגוד לרצונן. במקרים כאלה מוסמכים בתי הדין להפעיל אמצעי כפיה על הסרבנים, ובכלל זה עונש מאסר, עיקולים, הוצאת צו עיכוב יציאה מהארץ ועוד. מקרים כאלה אכן אינם רבים וביה"ד הרבניים פועלים במרץ להביאם לכלל פתרון.
עגינות מעשית, לעומת זאת, נפוצה הרבה יותר ומתייחסת הן לגברים והן לנשים שבן זוגם מסרב לגט ובית הדין לא מחייבו בגט, גם כשברור שאפסו כל הסיכויים לשלום בית. עגינות מעשית אינה גזירת גורל או גזירת הלכה: בתי הדין הרבניים נוטים שלא לחייב סרבנים בגט ולא להטיל עליהם סנקציות, לאור התפישה ההלכתית הגורסת שפירוק הנישואין הוא המוצא האחרון וקידומו יביא לריבוי גירושין ולהפיכתו למוצא ראשון דווקא.
רוב הנפגעים של המאבקים הארוכים והמתישים האלה - באופן לא מפתיע - הן נשים, הנדרשות לוותר על כתובתן או על זכויות אחרות בתמורה לגט המיוחל. את הבעיה הזו באה הצעת החוק החדשה לפתור: רושם הנישואים יציע לבני הזוג לחתום על הסכם קדם-נישואין, שיקבע שבן זוג שיסרב בעתיד לגט ולמעשה יכבול את הצד השני, ישלם מזונות בגין כל יום של סירוב ולא יוכל להתנות את הגט בדרישות שונות, כמו סנקציות ממוניות ורכושיות או דרישות בענייני משמורת והסדרי ראיה.
קיצור הליכים
אכן, נשים מסורבות גט נמצאות בעמדה פגיעה יותר מגברים - הן אינן יכולות לקיים זוגיות גם אם הבעל עזב את הבית מרצונו, שלא לדבר על להרות לגבר אחר טרם הגט - אך גם גברים מסורבי גט יהנו מהצעת החוק, אם תתקבל: מדובר, בסופו של דבר, בנדבך נוסף במאמץ לקצר את הליכי הגירושין ולהיטיב עם כל הצדדים, כולל הילדים.
החדשנות שבהצעת החוק, שהוגשה בעבר על ידי שלושה חברי כנסת שונים לפחות (גילה גמליאל, דב ליפמן, אורלי אבקסיס), היא הוצאת הסכם קדם הנישואין מהתחום הפרטי-זוגי והפיכתו לנחלת הכלל באמצעות הוראת חוק. מהלך כזה, צופה כותב שורות אלה, אכן עשוי לצמצם עד מאוד את היקף הסרבנות האינטרסנטית ולקצר את משך ההתדיינות, לפחות סביב סידור הגט עצמו.
בתי הדין והממסד הרבני בישראל גילו בעבר חשדנות ועוינות רבה כלפי ניסיונות לעשות שימוש בהסכמי קדם נישואין למניעת סחטנות בגירושין. טענתם העיקרית היתה, שיצירת סנקציה כספית הכופה גירושין מהירים, מובילה לגט "מעושה", כלומר גט שאינו ניתן מרצון חופשי ושעל פי ההלכה הוא פסול או עלול להיפסל. על אף שטענה זו מתגברת כאשר מדובר בהוראת חוק ולא בהסכם בין הצדדים, לא נראה כי המגזר החרדי יפתח חזית בנושא ויש להמתין ולראות את טיבה של ההצעה הסופית ושל יישומה בשטח.
בסופו של יום, הדרך למנוע את תופעת סרבנות הגט - מצד הגברים והנשים כאחד - היא לחנך לערכים, ובראשם כיבוד הזולת: זכותו של בן הזוג לסיים את הנישואין ולפתוח פרק חדש בחיים מבלי שהצד השני ייטיל עליו סנקציות כאלה ואחרות. בשפה משפטית אפשר לקרוא לזה "כיבוד האוטונומיה של האחר". בלשון חז"ל זה הרבה יותר פשוט: "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך".
* עו"ד איתן ליפסקר עוסק בדיני משפחה.
* המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות יעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
למדור: דיני משפחה
אתר המשפט הישראלי
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין