המוכרים הבטיחו לרוכש כי בינם לבין בעלי המגרש הצמוד יש הסכם מחייב לסלילת דרך גישה למגרשים שרכש אך בדיעבד הסתבר לו שזה לא באמת יקרה. בית המשפט פסק לו את הפיצוי המוסכם שנקבע בהסכם עקב הפרתו.
בית משפט השלום בעפולה חייב לאחרונה בעלי שני מגרשים בקרית טבעון לשלם לרוכש 150 אלף שקל פיצוי מוסכם (בתוספת הפרשי ריבית והצמדה והוצאות משפט) עקב הפרה של הסכם המכר שהובילה לביטולו. השופטת מאג'דה ג'ובראן מורקוס קיבלה את טענת הרוכש כי הוטעה כששוכנע על ידי המוכרים שבינם לבין בעלי המגרש הצמוד יש הסכם שמבטיח סלילת דרך גישה למגרשים שרכש, בעוד שבפועל דרך כזו לא יכולה להיסלל מבחינה תכנונית והם ידעו שסיכוי לכך קלוש.
הסכם המכר נכרת ב-2016. כחודש וחצי לאחר מכן שלח הרוכש הודעה על ביטול ההסכם עקב ניהול משא ומתן בחוסר תום לב והפרה יסודית מצד המוכרים. לאחר מכן הוא הגיש תביעה להשבת התשלום הראשון ששילם בסך 500 אלף שקל (שליש מהתמורה הכוללת) ולפיצוי מוסכם של 150 אלף שקל. לאחר שהמוכרים החזירו לו את התשלום הראשון נותרה התביעה לפיצוי המוסכם בלבד.
הרוכש טען כי למגרשים לא הייתה גישה ברכב אך המוכרים הבטיחו לו שדרך גישה תיסלל בעתיד הקרוב – אם על ידי המועצה המקומית ואם באופן פרטי – בהתאם להסכם סלילה שנכרת בינם לבין בעלי המגרש הצמוד. הסכם זה אוזכר במפורש בהסכם המכר ואף צורף אליו כנספח.
אלא שבדיעבד הסתבר לו כי הסכם הסלילה היה פיקטיבי ולא הייתה כוונה או יכולת תכנונית ליישם אותו. הרוכש צירף לתביעה תמלילי שיחות שלו עם בעלי המגרש הסמוך שמהם ניתן להבין כי לא התייחסו להסכם ברצינות וידעו כי הקמת דרך הגישה בלתי אפשרית.
מהצד השני טענו המוכרים בין היתר שהסכם הסלילה תקף ומחייב ואם בעלי המגרש הסמוך הפרו אותו היה על הרוכש לתבוע אותם. בצד זאת הם ציינו כי הודיעו לתובע במפורש כי מדובר בהסכם עקרונות שלא בהכרח ייושם בפועל.
רחוק מהמציאות
אבל השופטת מאג'דה ג'ובראן מורקוס קבעה שהתובע פעל כדין כשביטל את ההסכם. "... שוכנעתי כי הנתבעים נהגו בתובע שלא בתום לה והפרו את חובת הגילוי בכך שלא שיקפו בפניו לא גילו לו את המורכבות של הסכם הסלילה והאפשרות הנמוכה של סלילת הדרך בפועל...", כתבה.
עדויות בעלי המגרש הסמוך ותמלולי השיחות, ציינה השופטת, מעלים כי ההסכם אמנם לא היה פיקטיבי אך נחתם כשהיה ברור לכולם שהאפשרות למימושו קלושה.
השופטת לא האמינה למוכרים שעדכנו את התובע על הבעייתיות ביישום ההסכם. נהפוך הוא, אף שידעו שסוגיית הגישה היא עניין עקרוני עבורו, הם הציגו בפניו מידע שהיה "רחוק מלשקף את המציאות". משכך, טענת המוכרים כאילו בעלי המגרש הסמוך הפרו את ההסכם היא בגדר היתממות, קבעה.
השופטת הוסיפה עוד כי חוסר תום הלב של המוכרים משתקף גם במועד החתימה על הסכם הסלילה – רק 5 חודשים לפני המכירה. הדבר מעיד שמיהרו לייצר פתרון לכאורה לגישת רכבים כדי שיהיה להם קל למכור.
לפיכך נקבע כי הנתבעים הפרו את ההסכם הפרה יסודית והתביעה התקבלה. התובע זכה בפיצוי המוסכם בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה וב-12,000 שקל עבור הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.
עו"ד ירון בן אור
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין