טענת התובעים שהמרפסת נבנתה באופן שמסכל את יכולתם לבצע הרחבה דומה בעתיד התקבלה. המפקחת על המקרקעין הבהירה לנתבעים כי ייתכן שיאלצו להרוס את הבנייה בעתיד
בעלי דירה בבית שמש פעלו להרחבת ביתם ובנו מרפסת. שכניהם מהקומה למטה הגישו נגדם תביעה בטענה שהאופן בו נבנתה המרפסת פוגע באיכות חייהם. לטענתם תחתית המרפסת הנמוכה והעמודים התומכים בה מחשיכים את הסלון שלהם, פוגעים בנוף הנשקף מדירתם, ושוללים את האפשרות שלהם לבצע הרחבה דומה. המפקחת הבכירה על רישום מקרקעין, אביטל שרייבר, קיבלה את התביעה חלקית וקבעה שעל הנתבעים להשיג בהקדם היתר בנייה למרפסת הכולל את העמודים. היא הבהירה שייתכן שבעתיד יהיה עליהם להרוס את המרפסת או לבצע את ההתאמות הנדרשות כדי לאפשר לשכניהם להרחיב גם את הדירה שלהם.
הצדדים הם בעלי דירות בבניין ברחוב נחל קישון בבית שמש. הנתבעים בנו מרפסת לדירתם היוצאת מעל החלל שמול סלון דירת התובעים. המרפסת מחוזקת בקורה הנמצאת בתחתיתה, המחוברת משני צדיה לעמודים היורדים אל החלל שמול סלון התובעים. בשלב מסוים הגישו התובעים את התביעה למפקחת על המקרקעין.
לטענתם הם אמנם הסכימו לבניית המרפסת אולם לא באופן שבו נבנתה. לטענתם המרפסת נבנתה באופן שיורדים ממנה עמודים וכן רצפתה הונמכה, כך שהיא יורדת ב-30 ס"מ מגובה תקרת סלון התובעים וגורמת להחשכת ביתם ולפגיעה בנוף הנשקף ממנו.
מעבר לזה, לדבריהם האופן שבו הוקמה המרפסת מונע מהם את האפשרות לבצע בעצמם הרחבה דומה בעתיד. התובעים הדגישו כי הלינו בפני הנתבעים אודות מצוקתם עוד בשלב הבנייה, אך זאת ללא הועיל. הם דרשו למצוא פתרון שבמסגרתו יוסרו העמודים וההנמכה שבוצעה לצורך בניית המרפסת.
הנתבעים מנגד טענו ששכניהם מפריזים. לדבריהם ההנמכה המדוברת זניחה ביותר ועומדת על 5 ס"מ בלבד, והמרפסת שלהם לא גורמת בפועל להחשכת הסלון של התובעים. הנתבעים הכחישו שהתובעים פנו אליהם במהלך הבנייה ולדבריהם, ההתנגדות עלתה רק לאחר שבניית המרפסת כבר הושלמה.
הנתבעים הוסיפו כי קיבלו את הסכמת כל הדיירים להרחבת דירתם, שבוצעה כדי לאפשר רווחה להם ולילדיהם בתקופת הקורונה. לטענתם עשו כל מה שאנשי המקצוע הנחו אותם. מכל מקום הם הואילו לבוא לקראת התובעים ולהוריד חלק מהמוטות התומכים במרפסת כדי להקטין את ההפרעה שנגרמה להם.
אין היתר לעמודים
המפקחת שרייבר כתבה שהנתבעים השיגו את הרוב הדרוש בחוק מקרב הדיירים לצורך בניית המרפסת. עם זאת היא ציינה, שלמרות הסכמתם העקרונית של התובעים להקמת המרפסת, הם לא הסכימו לדרך בה נבנתה, ולא ניתן לראות בהם כמי שהסכימו להרחבת בנייה שחודרת לחלל שאמור לשמש בעתיד להרחבת הדירה שלהם.
אשר לדרישה הנוספת בחוק – קיומו של היתר בנייה – כתבה המפקחת שההיתר שקיבלו הנתבעים אינו כולל את העמודים. לפיכך, היא קבעה שאם הנתבעים לא ישיגו תוך 120 יום היתר המאשר את בניית המרפסת כפי שהיא, יהיה עליהם להסיר את העמודים, גם אם משמעות הדברים היא הריסת המרפסת.
המפקחת כתבה שבהנחה והנתבעים יקבלו היתר כאמור, אין ביכולתם של התובעים לעת הזו להביא להרס המרפסת. היא הסבירה שהתובעים לא הוכיחו פגיעה נוכחית שנגרמה להם, ובכלל זה טענותיהם להחשכה ולפגיעה בנוף.
עם זאת, היא קבע שבמידה והתובעים יקבלו היתר בעתיד לבנות מרפסת בדומה לנתבעים, האחרונים יצטרכו להרוס את העמודים ולתקן את הנמכת הרצפה כך שתתאים לגובה תקרת דירת התובעים. לשם כך היא הורתה לרשמת המקרקעין בירושלים לרשום הערה על פסק הדין המבטיח את זכויותיהם העתידיות של התובעים.
לאור התוצאה החלקית לטובת התובעים, היא חייבה את הנתבעים לשלם להם הוצאות בסך 4,000 שקל.
- ב"כ התובעים: עו"ד שלמה אייזנשטיין
- ב"כ הנתבעים: עו"ד שור משה
לפסק הדין המלא בתיק מס' 1/73/2022
עו"ד דניאל כהן
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין