התובע עבר ניתוח להסרת גידול שפיר מעמוד השדרה בבית החולים "שיבא". השופטת שוכנעה כי המנתח התרשל כאשר ביצע את הניתוח ללא ניטור מתאים ובכך שחתך רקמה מסוימת וגרם לפגיעה בעמוד השדרה.
ביהמ"ש המחוזי בלוד הורה למדינה לשלם 3 מיליון שקל לגבר בשנות ה-60 לחייו, עקב רשלנות רפואית בניתוח לכריתת גידול שפיר בעמוד השדרה, שעבר בבית החולים "שיבא". השופטת חנה קיציס קבעה כי המנתח התרשל בכך שביצע את הניתוח ללא ניטור מתאים, וכן בחלק מן הפעולות שביצע בניתוח עצמו.
הניתוח בוצע במאי 2004 במחלקה הנוירוכירורגית של בית החולים, לאחר שהתובע התלונן על כאבים חמורים בגב ובמותניים, שנמשכו כחודש, וגרמו להירדמות רגליו ולחוסר שליטה בסוגרים.
בבדיקות שונות כולל MRI התגלה בין היתר גידול שפיר מסוג ליפומה, הממוקם במעטפת החיצונית של עמוד השדרה. בעקבות זאת התובע חתם על טופס הסכמה בנוסח סטנדרטי לביצוע ניתוח להוצאת הגידול, ומאוחר יותר נותח.
התובע טען בין היתר כי הצוות הרפואי התרשל באבחון הנגע ומיקומו, שכן לפני הניתוח ההערכה הייתה כי מדובר בגידול מחוץ לחוט השדרה, בעוד שבמהלך הניתוח התברר כי מדובר בליפומה תוך מדולרית, כלומר בתוך חוט השדרה.
בהמשך לכך נטען כי המנתח התרשל בביצוע הניתוח, הן בגישתו לכריתת הליפומה בתוך חוט השדרה, הן בכריתה הרדיקלית שביצע בפועל, במסגרתה הוצא רוב תוכן הליפומה, תוך פגיעה בחוט השדרה.
כמו כן, נטען כי בעקבות הניתוח נכותו הוחמרה, הוא נותר משותק חלקית, אינו שולט בסוגרים וסובל מבעיות נפשיות.
מנגד, המדינה טענה כי לא הייתה כל התרשלות בהתנהלות הצוות, שהעניק לתובע את הטיפול הנכון והמתאים למצבו, בהתאם לפרקטיקה הרפואית המקובלת, תוך הפעלת שיקול דעת מקצועי.
הניתוח השתנה במהלכו
לאורך 70 עמודים השופטת קיציס דנה במחלוקות השונות וניתחה חוות דעת מומחים. בין היתר, השופטת קבעה כי לא היתה התרשלות באבחון הגידול מסוג לימפומה, וזאת לאור מיקום הליפומה וכן מאחר שהיתה רקמה לא שומנית שהקשתה על גילוי זה.
כמו כן, השופטת סברה כי גם בבחירת הטיפול – כריתה שאינה מלאה – לא היתה התרשלות כלשהי, כיוון שמדובר בשיטה רפואית מוכרת ומקובלת.
לעומת זאת, השופטת שוכנעה כי המנתח סטה מחובת הזהירות המוטלת עליו כאשר החליט להמשיך בניתוח ללא ניטור – שעשוי היה להתריע מפני נזק לחוט השדרה. הכוונה היא שלפני הניתוח לא היתה חובה להזמין ניטור, כיוון שהוא נועד להוצאת גידול מחוץ לעמוד השדרה. אלא שתוך כדי כך הניתוח "שינה את פניו" והפך לניתוח בתוך חוט השדרה. בשלב זה, לפי השופטת, המנתח צריך היה לעצור ולדאוג לניטור.
בנוסף נקבע כי המנתח התרשל כאשר חתך את "הרקמה הפיברוטית" – הקרובה לעמוד השדרה – וביצע ניתוח "תוך מודולרי" ללא קבלת הסכמה מהתובע.
בהמשך השופטת הבהירה כי לפני הניתוח נכותו של התובע עמדה על 44%, ואילו כיום נכותו המשוקללת היא בשיעור של 83%, ועל כן הנתבעת אחראית להחמרה בשיעור של 39%.
לאחר מכן השופטת פירטה את מרכיבי הפיצוי, ובהם הפסדי השתכרות, כאב וסבל וקיצור תוחלת חיים הוצאות רפואיות, התאמת דיור ועוד. בסך הכל, השופטת העריכה את נזקי התובע בלמעלה מ-3 מיליון שקל.
לאחר ניכוי תגמולים שקיבל מביטוח לאומי, ובהתאם לשיעור היחסי של הנכות שנגרמה כתוצאה מרשלנותה של המדינה, השופטת הורתה לה לשלם לתובע פיצוי בסך של כ-2 מיליון שקלים, בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור של 20%, והוצאות משפט בסך 35,000 שקל.
· ב"כ התובע: עו"ד אורי דלאל
· ב"כ הנתבעת: עו"ד טל בוקשטיין
עו"ד רויטל הורוביץ
עוסק/ת ב-
רשלנות רפואית
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין