הסגרה, זכויות אדם והתיישנות: הסוגיות בפרשת סיימון לבייב

עו"ד שרון נהרי, המייצג את לבייב בהליך ההסגרה, מתייחס להיבטים המשפטיים העקרוניים של הפרשה

מעצרו של סיימון לבייב (שמעון יהודה חיות) בגאורגיה, בעקבות בקשת הסגרה שהגישה גרמניה, מעלה שאלות עקרוניות על האופן שבו מדינות אוכפות חוק מעבר לגבולותיהן, ועל האיזון העדין שבין אינטרס הציבור באכיפה לבין זכויות האדם של החשוד. ההליך הנוכחי, שנוגע לעבירות הונאה שבוצעו לכאורה לפני למעלה מעשור, ממחיש את המתח בין הרצון להילחם בפשיעה בינלאומית לבין החובה להבטיח הליך הוגן וודאות משפטית.

מהות ההסגרה

הסגרה היא הליך שבו מדינה נענית לבקשת מדינה אחרת להעביר אליה אדם שחשוד או נאשם בעבירה פלילית, לצורך חקירה או העמדה לדין. ההליך מבוסס על עקרונות המשפט הבינלאומי הפומבי ועל הסכמים בילטרליים בין מדינות, תוך שמירה על עקרונות יסוד של פליליות כפולה, הדדיות, והגנה על זכויות אדם.

במקרה של לבייב, בתי המשפט בגאורגיה הם שיכריעו אם לאשר את ההסגרה לגרמניה או לדחות את הבקשה. ההחלטה תהווה מבחן חשוב ליישום העקרונות הבינלאומיים של צדק והליך הוגן.

הסוגיות המרכזיות

ההליך יתמקד בשלושה יסודות מהותיים:

• ההתיישנות – לעמדתנו, העבירות הנטענות התרחשו לפני למעלה מעשור. לכן, הן לפי הדין הגרמני והן לפי הדין הגאורגי, חלה התיישנות מהותית המונעת העמדה לדין לאחר תקופה ממושכת שבה לא ננקטו צעדים אפקטיביים. עקרון ההתיישנות נועד להבטיח צדק מהותי ולמנוע רדיפה אינסופית.
• חולשת הראיות – החומר הראייתי בבקשה הגרמנית מבוסס לשיטתנו על מסמכים חלקיים ועדויות נסיבתיות שאינן יוצרות קשר ישיר בין לבייב לעבירות עצמן. ההגנה טוענת כי אין תשתית עובדתית מספקת המצדיקה מסירת אדם למדינה זרה לצורך העמדה לדין.
• שמירה על זכויות אדם והליך הוגן – הסגרה לא יכולה להתבצע כאשר קיים חשש ממשי לפגיעה בזכויות היסוד של החשוד או להליך בלתי הוגן במדינת היעד. עקרון זה מעוגן באמנות בינלאומיות ובפרקטיקה המקובלת של מדינות אירופה וגאורגיה, המחויבות לאמנות זכויות האדם האירופיות.

ההליך הזה חורג מתיק פלילי רגיל. הוא עוסק בשאלות עקרוניות של ריבונות, אמון הדדי בין מדינות, ובעיקר בהגנה על זכויות אדם בהקשר של משפט בינלאומי. אנו נאבקים להבטיח כי לבייב לא יוסגר על בסיס ראיות ישנות ובלתי מבוססות, ובוודאי לא בעבירות שהתיישנו.

גבולות האכיפה בעידן הדיגיטלי

פרשת לבייב ממחישה את האתגרים החדשים של המשפט הפלילי בעידן דיגיטלי, שבו עבירות כלכליות מבוצעות לעיתים בלחיצת כפתור, אך השלכותיהן חוצות יבשות.

הונאות מקוונות, הלבנת הון באמצעות מטבעות קריפטוגרפיים ושימוש בזהויות בדויות ברשת הפכו לנפוצים, ורשויות חקירה ברחבי העולם החלו להיעזר בכלים מתקדמים של בינה מלאכותית (AI) וניתוח עסקאות בלוקצ’יין לצורך איתור תנועות כספים והצלבת נתונים.

בצד זאת, השימוש הגובר בנתונים דיגיטליים יוצר קשיים חדשים: מהימנות המידע, קבילותו בבתי משפט והיכולת של מדינות לשתף אותו ביניהן מבלי לפגוע בפרטיות ובזכויות אדם. במובן הזה, הליך ההסגרה בעבירות אלה אינו עוסק רק בראיות, אלא גם של גבולות המשפט והאחריות בעידן שבו הטכנולוגיה מקדימה את המערכת המשפטית.

פרשת סיימון לבייב אינה רק מקרה בודד של הליך הסגרה בין גרמניה לגאורגיה – היא סמל למתח הגובר שבין הגלובליזציה של הפשיעה הכלכלית לבין הצורך בהגנה בינלאומית על זכויות הפרט. בזמן שהמדינות מאחדות כוחות כדי להיאבק בפשיעה, האתגר האמיתי הוא לשמור על זכויות אדם גם במרחב הגלובלי. המאבק שלנו בפרשת לבייב הוא מאבק עקרוני על גבולות ההליך הפלילי בעידן הדיגיטלי.

• עו”ד שרון נהרי עוסק במשפט פלילי, עבירות כלכליות, הונאות בינלאומיות והסגרות. מייצג את סיימון לבייב בהליך ההסגרה

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.