במהלך ניתוח להוצאת ציסטה בברך, הרופאים גילו נגעים בסחוס והחליטו לבצע פרוצדורה נוספת ומשמעותית, בזמן שהמטופל היה בהרדמה. השופט דחה את עמדתה שלפיה טופס ההסכמה כלל הסכמה ל"לפעולות בלתי צפויות".
בית משפט השלום בראשון לציון קיבל את תביעתו של גבר כבן 41 שעבר ניתוח להסרת ציסטה בברכו השמאלית ("ארתרוסקופיה"), בבית החולים "אסף הרופא". השופט גיא שני הורה למדינה, בעלת בית החולים, לפצות אותו ב-45,000 שקל עבור "פגיעה באוטונומיה", היות שהרופאים החליטו לבצע פרוצדורה נוספת ומשמעותית במהלך הניתוח, שבו היה התובע בהרדמה כללית.
הניתוח בוצע ב-2010, לאחר שבבדיקת MRI נמצאה הציסטה מאחורי גיד הפיקה של הברך. בעקבות זאת בוצע ניתוח להוצאתה וכן לנטילת ביופסיה.
במהלך הניתוח גילה הצוות הרפואי ממצא נוסף של פתולוגיה של נגעים בסחוס, והחליט לבצע פעולה נוספת – "הטרייה ומיקרו-שברים" – סליוק של הנגעים וקדיחת חוקים בעצם באמצעות דוקרן מיוחד, במטרה לגרום לתאי אב ממח עצם להגיע אל פני השטח וליצור סחוס חדש, שיעצור את תהליך השחיקה בברך.
הניתוח עבר בהצלחה, אולם התובע נאלץ לעבור שיקום של 4 חודשים כולל פיזיותרפטיות, במקום מספר ימים בלבד, כפי שחשב לפני שהורדם.
בעקבות זאת הוא הגיש תביעה לפיצויים בה טען כי הטיפול בסחוס בדרך של מיקרו-שברים נעשה ללא ידיעתו וללא הסכמתו.
מנגד, המדינה טענה בין היתר כי טופס ההסכמה – עליו חתם התובע שכולל הסכמה לביצוע הניתוח "לרבות פעולות כירורגיות נוספות שלא ניתן לצפותם כעת... שלדעת רופאי בית החולים יהיו חיוניים" – כולל הסכמה גם לפרוצדורה הנוספת.
בעגה המשפטית, טענת המדינה היתה כי התובע "הסכים מכללא".
לא היה דחוף
השופט שני הסביר כי חתימה על טופס הסכמה שכולל הוראה כללית ו"גנרית", אינה ממצה את חובת הגילוי בה חייבים רופאים, ואינה מותירה להם לבצע כל פעולה שעולה על דעתם במהלך ניתוח.
לפי השופט, טפסים כאלה יש לפרש בזהירות ובצמצום, באופן המתיישב עם עקרון היסוד בדבר זכות החולה על גופו, והרחבת הרצועה אל כל פעולה – תהא אשר תהא – תרוקן מתוכן את טופסי ההסכמה.
לגופו של עניין, השופט פירט מספר שיקולים שלאורם אין לפרש את טופס ההסכמה כהרשאה לביצוע הפרוצדורה הנוספת. בין היתר, הפעולה של הטרייה ומיקרו-שברים אינה דומה במהותה לנטילת ביופסיה ושיוף ציסטה, אין "קשר רפואי" בין השתיים. שנית, מבחינת הזמן, גם אם היתה נכונה, הפעולה לא היתה דחופה כלל.
שלישית, השופט הבהיר כי לפעולת מיקרו-שברים יש השלכות, החל מתקופת החלמה ארוכה וכלה בהתנפחויות וכאבים, והזכיר כי לפני הניתוח נאמר לתובע כי ההחלמה צפויה תוך ארבעה ימים. "בפועל, כך טוען התובע וכך עולה גם מהמסמכים הרפואיים, ההחלמה ארכה כארבעה חודשים", נכתב.
רביעית, לנוכח עדותו של התובע השופט שוכנע כי כשהוסבר לו על ניתוח הארתרוסקופיה, לא דובר עמו על האפשרות שתבוצענה פרוצדורות כירורגיות נוספות כגון מיקרו-שברים. לעניין זה השופט הוסיף כי גם בטופס ההסכמה ניתנת הסכמה לביצוע פעולות נוספות שלא ניתן לצפות אותן אך "אך משמעותם הובהרה לי".
בכל הקשור לגובה הפיצוי (45,000 שקל), השופט סבר כי התובע זכאי לפיצוי על פגיעה באוטונומיה, אך בסכום מתון וזאת מאחר שבסופו של דבר הניתוח השיג את מטרתו, הצוות פעל באופן מקצועי, וסביר להניח שהתובע אף היה מסכים אילו היו מתייעצים איתו לפני כן.
המדינה אף תשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור של 24% מסכום הפיצוי.
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו"ד אברהם (בומה) ברחד
עוסק/ת ב-
רשלנות רפואית
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין