האב הסכים בזמנו לסכום מזונות גבוה יחסית כי לא הייתה ברירה עקב המצב המשפטי. בית המשפט הפחית את המזונות לאור השינויים בהלכה והעובדה שמצבה הכלכלי של האם השתפר
מזונות שמשלם אב לשניים שחולק משמורת משותפת וזמני שהות שוויוניים הופחתו לאחרונה מ-2,900 שקלים ל-1,000 שקלים בלבד. סגנית נשיא בית המשפט למשפחה בתל-אביב מירה דהן החליטה להתערב בסכום המזונות שנקבע בהסכם הגירושין בין ההורים מאחר שבראייה רחבה מצבו הכלכלי של האב הורע ואילו מצבה של האם השתפר והוא הוכיח שהסכים בזמנו למזונות בלית ברירה, אף שהרוויח פחות מהאם, רק משום ששרר מצב משפטי שונה, שהטיל את החובה המוחלטת לתשלום המזונות על האבות – לא משנה מה מצבם הכלכלי.
בתביעה לביטול מזונות שהגיש האב לפני כשנתיים הוא טען שמצבו הכלכלי הורע מאז שהתגרש ב-2015. הוא נאלץ לשכור דירה בעלות של 4,000 שקל ומשלם מזונות של 2,900 שקל בחודש לפי הסכם הגירושין, כך שהוא מתחיל את החודש עם 1,600 שקל בלבד. כדי לכסות את ההוצאות האישיות שלו והוצאות הילדים כשהם אצלו הוא משתמש בכספים שקיבל מגרושתו על חלקו בדירה המשותפת – שהולכים ומתכלים.
לעומתו, גרושתו, שמרוויחה כמוהו, קיבלה לידיה את הדירה ומתנה של 200 אלף שקל מהוריה. ביחד עם משכורתה ועם תשלומי המזונות וקצבאות הביטוח הלאומי על הילדים המצב הכלכלי שלה טוב בהרבה משלו.
האב הבהיר כי בזמנו הוא נכנע והסכים למזונות תחת מחאה ובלית ברירה כיוון שההלכה המשפטית הטילה על אב יהודי חובה אבסלוטית לשאת במזונות הילדים ללא שום קשר למצבה של האם או לעובדה שזמני השהות שווים. להוכחת טענתו הוא הציג מייל ששלח למגשרת שבו הבהיר כי הוא חותם על ההסכם "בחוסר אונים מול חוק נטול מידה של צדק ושוויון".
מנגד טענה האם כי לא חל שינוי נסיבות מהותי שמצדיק התערבות בהסכם גירושין שאושר כפסק דין. היא טענה כי את הכספים קיבלה מהוריה כהלוואה כדי שתוכל לממן את רכישת חלקו של האב בדירה וכי בנוסף לקחה על עצמה את המשכנתה ונטלה הלוואה משלימה. עוד היא טענה כי למרות המשמורת המשותפת בסופו של דבר היא זו שמטפלת בילדים.
עיוות קשה
סגנית הנשיא מירה דהן קבעה כי האב עמד בתנאים הדרושים להפחתת מזונות בימים שלאחר ההלכה שהטילה חובת מזונות שוויונית על הורים לילדים מעל גיל 6, כיוון שנהג בתום לב והוכיח שינוי נסיבות.
השופטת ציינה כי אף שההכנסות החודשיות של ההורים היום כמעט זהות, בהסתכלות רחבה ובהתחשב בכלל העתודות הפיננסיות שלהם נוצר בחלוף השנים עיוות קשה. "מן ההבט הרחב, אין חולק כי העתודות הכלכליות של הנתבעת גדולות ויציבות בהשוואה לתובע", נכתב. "כל סך המשולם בגין הלוואת המשכנתה מגדיל את אחיזתה בבית המגורים בעוד שבמקרה של התובע, כל זמן שחולף מכלה את העתודה הכלכלית שנותרה בידיו לאחר מכר הנכס המשותף ולא ירחק היום חלילה כי יעמוד הוא בפני שוקת שבורה".
השופטת הוסיפה כי האב התמיד לאורך השנים בתשלומי המזונות למרות מצבו המאתגר ואף שסבר שמדובר באפליה מגדרית ולא צודקת – וגם מסיבה זו מוצדק לבחון מחדש את סכום החיוב.
משכך, לאחר שערכה תחשיב של הכנסות ההורים מול חלוקת זמני השהות וצרכי הילדים, החליטה השופטת שהמזונות יופחתו ל-1,000 שקל בלבד – כולל הוצאות מגורים. לא נפסקו הוצאות משפט.
עו"ד יניב גיל
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין