המוכרת לא הודיעה על השיפוץ הנרחב בבניין – ותשלם על כך

הרוכשים טענו שהמוכרת נהגה בחוסר תום לב כשהסתירה מהם את המידע המהותי שדרש  מהם היערכות כלכלית. ביהמ"ש הבהיר שמוכרים מחויבים בחובת גילוי רחבה והם אינם יכולים להסתמך על התרשמותם החושית של הרוכשים.

בפסק דין שניתן לאחרונה בבית משפט השלום בקריות קיבלה השופטת אלואז זערורה-עבדאלחלים את טענתם של רוכשי דירה בקריית ביאליק כי המוכרת הפרה את חובתה לנהוג בתום לב במשא ומתן בכך שהסתירה מהם את מצבו הרעוע של הבניין, שהצריך שיפוץ נרחב במימון הדיירים. המוכרת חויבה לשלם להם את הוצאות השיפוץ בתוספת פיצויים על עגמת נפש, ובסך הכל כ-47 אלף שקלים (כולל הוצאות משפט).

הסכם המכר נחתם בדצמבר 2013. 3 חודשים לאחר מכן גילו הרוכשים בשיחת חולין עם השכנים שהעירייה הודיעה כי חיפוי הבניין אינו תקין ומסכן את עוברי האורח, ודרשה מהדיירים לתקן זאת. עלות השיפוץ הועמדה על כ-1.3 מיליון שקל, כאשר כל אחד מהדיירים נדרש לשלם כ-29 אלף שקל.

בתביעה שהגישו נגד המוכרת כשנה וחצי לאחר מכן הם דרשו את החזר ההוצאה הגבוהה כמו גם פיצויים על הפרת הסכם המכר ועל עגמת הנפש שנגרמה להם כשסבלו לאורך חודשים ארוכים מעבודות בנייה שפגעו באיכות חייהם.

הרוכשים טענו כי המוכרת התנהלה בחוסר תום לב כיוון שהיא הסתירה מהם את המידע המהותי הזה, שהיו לו השלכות כלכליות.

המוכרת טענה מנגד כי מדובר בבניין ישן שאך טבעי שיסבול מבלאי. עוד היא טענה כי הפגמים היו גלויים לעין והתובעים – שביקרו בבניין מספר פעמים והכירו אותו משום שהתגוררו בשכנות –  הסכימו בכל זאת לרכוש את הדירה.

המוכרת הוסיפה כי היא לא ידעה על אודות השיפוץ כיוון שהיא עצמה לא קיבלה הודעה מהעירייה ולא נכחה באסיפות הוועד.

פערי מידע

אך השופטת זערורה-עבדאלחלים דחתה את נסיון המוכרת לחמוק מאחריות. לשיטתה היא ידעה על השיפוץ וגם אם לא – היה עליה לדעת עליו ולגלות זאת לרוכשים.

"מוכר נכס האוחז במידע חשוב, אשר עלול לגרור חיוב כספי נוסף לקונה, יחשוף אותו לעיני הקונה ולא יסמוך על התרשמותו וקליטת חושיו את מראית הבניין ומצבו", כתבה.

השופטת הבהירה כי אמנם הרוכשים לא ביצעו בדיקות בעירייה לגבי הבניין אך מחדל זה לא פוטר את המוכרת מחובתה. "פערי המידע בין המוכר לקונה מעודדים הטלת חובת גילוי רחבה על המוכר אשר יש בה כדי לחסוך את עלויות הבירור העצמאיות מצד הרוכש ולהקטין את עלויות העסקה", ציינה בפסק הדין.

השופטת הוסיפה כי העובדה שהרוכשים ראו את הבניין לא אומרת שהם היו מודעים לחובת השיפוץ והתשלום.

לפיכך, השופטת קבעה כי המוכרת הפרה את חובתה לנהוג "בדרך מקובלת ובתום בלב" במשא ומתן והפרה את הסכם המכר.

עם זאת, השופטת לא סברה כי הרוכשים זכאים למלוא הפיצוי המוסכם – 82 אלף שקל. זאת, משום שהם היו מעוניינים להתגורר בדירה ולא רצו לבטל את ההסכם בעקות ההפרה.

מלבד זאת השופטת הפנתה לכך שהתובעים עצמם ציינו כי הם אנשים הגונים וכל שהם רוצים הוא את החזר הכספים שנאלצו להוציא על השיפוץ.

משכך, היא חייבה את המוכרת במלוא עלויות השיפוץ ובפיצוי נוסף של 8,000 שקל על עגמת נפש. בסך הכל זכו הרוכשים ב-37 אלף שקל בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד של 10,000 שקל.

• שמות באי הכוח לא צוינו בפסק הדין

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין