קשה להאמין אבל זה אמיתי: העובדה שדיירת מוגנת נפטרה לפני שנים רבות, ולאחר מכן בנה שהה בכלא, לא הפריעה לרשות הפיתוח לפעול לפינוי השניים בעילה של נטישה.
בית המשפט המחוזי בתל-אביב קבע לאחרונה שרשות הפיתוח תשלם פיצויים של כחצי מיליון שקל ליורש של דיירים מוגנים בבית בלוד. זאת, עקב הגשת תביעת פינוי שהתבססה על נתונים כוזבים, מה שהוביל להריסת הבית. סיפור מקומם לכל הדעות.
נתחיל מההתחלה: ב-1967 נכנס לבית זוג דיירים מוגנים. ברבות השנים הבעל נפטר וב-1991 נפטרה גם האישה, והותירה אחריה את בנה שקיבל מעמד של דייר מוגן. בשנים שלאחר מכן הבן הסתבך בפלילים ושהה בכלא.
ב-2005, בעודו בכלא, הגישה רשות הפיתוח תביעת פינוי נגדו ונגד אמו המנוחה, בה נטען כי הדיירוּת המוגנת שלהם פקעה בשל אי תשלום דמי שכירות ונטישת הנכס.
מאוחר יותר ניתן פסק דין לפינוי על סמך אישורי מסירה שהוצגו לבית המשפט על ידי חברת השליחויות טייגר, שלפיה בוצעה מסירה כדין לאם (שנפטרה שנים לפני כן!) ולבן ששהה בכלא. ב-2008 הבית נהרס.
שנתיים לאחר מכן גם הבן נפטר, ואחיינו (יורשו) לקח את המושכות ובקשתו לביטול פסק הדין בתביעת הפינוי התקבלה.
ב-2016 גם התקבלה תביעת פיצויים שהגיש בבימ"ש השלום בתל-אביב. נקבע כי רשות הפיתוח התרשלה בכך שהסתמכה על חברת השליחויות, שעה שידעה או שהייתה צריכה לדעת שהדייר המוגן היחיד שנותר בחיים (הבן) נמצא בכלא ולא נטש את הדירה מרצונו.
בית המשפט חִייב את רשות הפיתוח וחברת השליחויות – שהתרשלה אף היא – בסכום של כ-300,000 שקל בגין אובדן הדיירות המוגנת ו-15,000 שקל על עוגמת הנפש.
על פסק דין זה הוגשו שני ערעורים. האחד הוגש על ידי חברת השליחויות, שטענה בין היתר כי רשות הפיתוח ידעה שהבן במאסר והאם נפטרה אך לא גילתה לה, ולכן ניתק לשיטתה הקשר הסיבתי בין פעולותיה לבין הנזק.
הערעור השני הוגש על ידי האחיין בנוגע לגובה הפיצוי שנפסק לו בגין עגמת הנפש.
"רשלנות חמורה"
סגן הנשיא ד"ר קובי ורדי, סבר שיש להטיל את האחריות במלואה על רשות הפיתוח.
השופט ורדי, שהגדיר את מעשי הרשות "רשלנות חמורה", ציין כי "לא יתכן אם כן ולא יעלה על הדעת שרשות הפיתוח שיודעת שהאם נפטרה והבן בכלא תגיש תביעת פינוי כנגדם כעילה עיקרית של נטישה ובלא שתציין שהאם נפטרה והבן בכלא וכן שתבקש בכלל לבצע להם מסירה של כתב התביעה כשהוא יודעת שלא ניתן לבצע מסירה במקום הנכס לאדם שנפטר (האם) ולאדם שבכלא (הבן)".
כלומר, בניגוד לבית משפט השלום, השופט קיבל את עמדתה של חברת השליחויות וקבע כי הרשות כלל לא הייתה צריכה לבקש את ביצוע המסירות ולהגיש את תביעת הפינוי תוך הסתמכות על אישורי מסירה שידעה שלא ניתן להשיגם, ושלא יכול להיות שהם נכונים.
כמו כן, השופט קיבל את ערעורו של האחיין והחליט להגדיל את פיצויי עגמת הנפש מ-15,000 שקל ל-200,000 שקל, ואף לפסוק לו סכום נוסף של אגרות בסך 31,219 שקל.
לעמדתו, הסכום שנפסק אינו משקף את עגמת הנפש הרבה שנגרמה לאחיין עקב הריסת הבית והפסד הנכס.
הרשות אף חויבה לשלם לו ולחברת השליחויות הוצאות משפט בסך 60,000 שקל. סגן הנשיא השופט ישעיהו שנלר והשופטת עינת רביד הסכימו עם השופט ורדי.
- ב"כ המערערת: עו"ד פנינה פריצקי
- ב"כ המערער: עו"ד אבתיסאם טנוס
- ב"כ המשיבה 2: עו"ד לימור אלון
- ב"כ המשיבים 3-6: עו"ד אלעד יעקובסון
- ב"כ המשיב 7: עו"ד פיטר מלניק
עו"ד אבי הורביץ
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין