האם הכירה את האב כשטיילה בישראל. עכשיו היא רוצה לחזור למולדתה אך ביהמ"ש קבע כי טובת בנם המשותף להישאר כאן לצד המשפחה המורחבת.
תביעה להיתר הגירה לילד כבן שלוש וחצי נדחתה לאחרונה. השופטת מירה רום פלאי מבית המשפט למשפחה בראשון לציון קיבלה את עמדת אביו שטובתו להישאר בישראל ולפיכך לא אישרה לאם לקחת אותו עמה לרוסיה. הסיבות המרכזיות: הקשר החם, האוהב והתומך שנרקם בינו לבין משפחתו המורחבת והזיקה שלו לישראל.
האם הגיעה לישראל כתיירת לפני כ-5 שנים וכך הכירה את אבי בנה. לאחר כשנה וחצי של מגורים משותפים היא נסעה ללדת את הילד ברוסיה ולאחר מכן חזרה ארצה.
מערכת היחסים בינה לבין האב התערערה על רקע טענותיה לאלימות מצדו, וניסיון בריחה שלה עם הבן שנמנע על-ידי משטרת הגבולות. היא שהתה עם הילד זמן קצר במקלט לנשים מוכות ולאחר שיצאה משם הקשר בינה לבין האב נרגע, הוא שכר לה דירה וחידש את הקשר עם בנו.
בתביעה שהוגשה באמצעות עורכי הדין מיכאל רייכלסון וקרן וינברג ביקשה האם לאפשר לה לחזור לארץ מולדתה עם הילד. האם טענה בין היתר שאין לה זיקה לישראל, היא אף פעם לא התכוונה לגור כאן ומאחר שאסור לה לעבוד פה היא תלויה לחלוטין באב.
האב, המיוצג על-ידי עו"ד אסי סגל ממשרד סגל-שמחיוב, טען לעומת זאת כי הקשר בינו לבין האם היה רציני והוא רצה להינשא לה. לדבריו, העובדה שהם ביררו על הליכי גיור והחלו להסדיר את מעמדה בישראל מעידה על כוונתם לגדל את הילד בארץ.
נטען, כי טובת הילד להישאר בישראל בה שהה רוב חייו כשהוא מוקף במשפחה אוהבת. בתוך כך הבהיר האב כי הוא מסייע לאם בכל תחום, מממן לה דירה והוצאות, ודואג לכל צרכי הילד.
מים רבים עברו בנהר
השופטת רום-פלאי הבהירה כבר בתחילת פסק הדין כי השיקול היחיד שהוביל לדחיית התביעה הוא טובת הילד.
השופטת ציינה כי התרשמה ששני ההורים טובים ומבינים את החשיבות שיש לכל אחד מהם בחיי הילד. עם זאת, היא הצדיקה את חששו של האב מפני מהלך חד-צדדי נוסף שיביא לניתוק הקשר עם בנו. בהקשר זה השופטת כתבה כי אינה מתעלמת מהתנהגותו הבעייתית כלפי האם אולם בצד זאת אין ספק שכשניסתה לברוח מישראל היא שמה את טובתה לפני טובת הילד.
בתוך כך השופטת הוסיפה כי מאז "מים רבים עברו בנהר": האב לקח אחריות על מעשיו, שיפר את התנהגותו ועושה כיום ככל יכולתו כדי לקיים חיי משפחה תקינים.
השופטת הוסיפה עוד כי לנוכח התלאות שעבר הילד הדבר הראשון שהוא זקוק לו היא יציבות – אותה הוא מקבל בישראל מסבו וסבתו, מאביו ומאמו. מלבד זאת, השופטת קיבלה את טענת האב כי הכוונה המקורית של האם הייתה לגדל את הילד יחד עמו בישראל.
מעבר לזה, השופטת סברה כי הילד כבר פיתח קשר רגשי ונפשי לישראל וסביר שהגירה לרוסיה עם אמו תביא לכך שישכח את השפה העברית - אחת משפות האם של הוריו. בנוסף ליציבות השופטת סברה כי המגורים בישראל יספקו לו חום, אהבה, ביטחון, הכלה והתחשבות.
לפיכך נקבע כי הילד יעבור לחזקת אביו אלא אם כן האם תחליט להישאר ואז המשמורת תהיה משותפת. אם תבחר לעזוב, האב ידאג להביא את הילד לרוסיה חמש פעמים בשנה על חשבונו.
למרות דחיית התביעה הוחלט שלא לחייב את האם בהוצאות.
לחצו כאן לפסק הדין בתלה"מ 13402-04-17
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין