מאת: עו"ד ליאור לב
לפסק הדין בעניין ד.ל. נ' אלון הראל
התובעת, שהגיעה למסיבת סיום העונה השנייה של 'המירוץ למיליון', טענה שאחד המשתתפים תפס בשדה השמאלי כשביקשה להצטלם עמו. התובעת דרשה 150 אלף שקל פיצוי על ההטרדה המינית.
התובעת טענה, כי במהלך מסיבת סיום העונה שנייה של תכנית הריאליטי, 'המרוץ למיליון', היא ביקשה מאלון הראל, אחד מהמשתתפים, להצטלם עמה כדי שלבנה תהיה מזכרת. בעודה מתייצבת לצדו על מנת להצטלם, הוא תפס לטענתה את שדה השמאלי. לדבריה, לא מדובר היה במגע מקרי ורגעי, אלא בתפיסה מכוונת, במלוא הכח, שהכאיבה לה פיסית ונפשית כאחד.
בתביעה שהגישה נגד הראל לבית משפט השלום בתל אביב, היא ביקשה פיצוי של 150 אלף שקל בגין הטרדה מינית. לטענתה, בעקבות המקרה היא חשה ברע ונעדרה מעבודתה כשבועיים. לדבריה, במשך חודשים רבים היא לא הצליחה לצאת לבילויים בשל הטראומה.
הנתבע, אשר מזה מספר שנים מתגורר עם בן זוגו, טען מנגד, כי אם המקרה אכן אירע, הרי שהייתה זו טעות, שמקורה בצפיפות הנוראית שהייתה במקום. עוד טען, כי לא הייתה לו כל כוונה מינית או אחרת כלפי התובעת, וכי הסכים להצטלם עמה, כפי שהסכים לעשות עם רבים באותו הערב.
הראיות אשר הוצגו לבית המשפט היו, בין היתר, עדות התובעת וחברתה, אשר אחזה במצלמה בעת האירוע. כמו כן, הובאו בפני בית המשפט חומרי חקירה, ובהם עדות חברתה של התובעת במשטרה, כמו גם עדות התובעת והנתבע עצמו.
לא הובאה עדות אובייקטיבית לאירוע
בהחלטה מפורטת, מנומקת נכונה וצודקת דחה השופט מיכאל תמיר את התביעה. כידוע, הנטל להוכיח את התביעה מוטל על התובעת, אלא שבמקרה זה, קבע בית המשפט כי זו לא עמדה בנטל זה.
לדברי השופט, נטל ההוכחה במקרה זה הוא כבד במיוחד, לנוכח העובדה, כי אם התביעה תתקבל, היא תטיל על הנתבע סטיגמה קשה ופלילית. אולם בפועל, עולה כי גרסאות התובעת, העדויות והראיות מטעמה, לא השאירו רושם מהימן במיוחד.
השופט עמד על הבדלי הגרסאות של התובעת בחקירתה ובעדותה בבית המשפט- דבר אשר מערער את אמינותה ומהימנות עדותה. כמו כן, האיר את הסתירות בין עדותה לבין העדויות האחרות בתיק, בהן עדות חברתה, שנכחה במקום.
בהקשר זה ציין השופט, כי הבדל ניכר בין גרסת חברתה של התובעת בפני המשטרה לזו שהובאה בפניו בעת המשפט, מעלה חשש כי קיבלה תדרוך אינטנסיבי בידי בא כוחה של התובעת. דבר שכזה, הוסיף, יש בו כדי לפגוע באורח אנוש בעדותה.
השופט הוסיף, כי לא הובא בפניו כל עד שנכח במסיבה רבת המשתתפים, שיכול להאיר את נסיבות האירוע באור אובייקטיבי.
לנוכח הפגמים בעדויות התובעת וחברתה, בפרט שעה שמדובר באירוע נקודתי, שארך מספר שניות לכל היותר, מצא השופט לנכון לדחות את התביעה כאמור. עם זאת, הוא לא נמנע מלציין, כי גם עדות הנתבע לא הייתה חפה מסתירות ופגמים.
לבסוף, חויבה התובעת לשלם לנתבע הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסכום של 17,500 שקל.
המדיניות: לא מגישים כתבי אישום על תלונות שווא
יפה פסק בית המשפט. לאור ריבוי תלונות השווא מצד נשים בגין אירועים בעלי אופי מיני או אלימותי, אין למהר ולפסוק באופן מגדרי, רק משום שהתובעת היא אישה, וללא שהונחה בפני בית המשפט תשתית ראייתית שהוכחה כראוי.
יצוין, כי נכון להיום, לא נוהגת התביעה המשטרתית להגיש כתבי אישום בגין אותן תלונות המתגלות כתלונות שווא, דבר שיש בו כדי לעודד הגשת תביעות סרק כגון זו שבפנינו.
לפסק הדין בעניין ד.ל. נ' אלון הראל
* הכותב, עו"ד ליאור לב, עוסק בתחום הפלילי ובדיני משפחה.
* המידע המוצג הינו מידע כללי בלבד ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
למדור: נזיקין
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.