חברה שמפעילה עסק לממכר ופל בלגי בירושלים עשתה שימוש מתחכם וחסר תום-לב בשם ובמאפיינים הייחודיים של העסק המיתולוגי שפעל במקום, כדי לגרום ללקוחות לחשוב שמדובר באותו עסק.
בעלת בית הקפה "בָּבֶּט", שפועל כיום בתל-אביב, זכתה לאחרונה בפיצוי המרבי לפי חוק עוולות מסחריות בסך 100,000 שקל עקב גניבת עין, פגיעה במוניטין והפרת סימן מסחר. את הפיצויים תשלם חברת "אבחע" שמפעילה את "בַּבֶּית קַפֶה" במקום שבו פעל בעבר הסניף הירושלמי של "בָּבֶּט". סגנית נשיא בית משפט השלום בירושלים דורית פיינשטיין קבעה כי "אבחע" השתמשה בשם בעל מצלול זהה ובעיצובים הייחודיים של העסק המיתולוגי כדי להטעות לקוחות וליהנות מהמוניטין שצבר. החמור מכל הוא שבעלי החברה הם עורכי דין שהיו מודעים לבעייתיות שבמעשיהם.
הסניף הראשון של "בָּבֶּט", בית קפה המתמחה בהכנת ופל בלגי, נפתח בירושלים בשנות ה-90' ועד מהרה צבר לקוחות ומוניטין. ב-2006 העבירה הבעלים את העסק לזכיין ופתחה סניף בתל-אביב. בשלב מסוים התגלע עם הזכיין סכסוך שהסתיים ב-2012 בהסכם פשרה שאיפשר להמשיך להפעיל את העסק תוך הבהרה כי אינו קשור ל-"בָּבֶּט".
בהמשך הועברה הפעילות לחברת "אבחע", שבחרה לקרוא למקום "בַּבֶּית קַפֶה" והותירה את העיצוב המיוחד של "בָּבֶּט", לרבות קוד הלבוש של העובדים, שכלל סינר ומטפחת לבנה קשורה בקשר ייחודי.
בתביעה שהגישה ב-2015 בעלת "בָּבֶּט" באמצעות עו"ד אורן וינברג נטען להפרת סימן מסחר, עוולת גניבת עין, פגיעה במוניטין ועוד. התובעת טענה כי השימוש בשם בעל מצלול דומה באותו מקום שמוכר גם הוא ופל בלגי, מטעה לקוחות ופוגע במוניטין שלה.
מטעם "אבחע", שיוצגה על-ידי בעליה, עו"ד חיים ועו"ד בנימין ברליין, נטען בין היתר כי הבעלים הקפידו להבדיל עצמם מהעסק של התובעת, ובחרו בלוגו שונה. עוד נטען כי בהסכם הפשרה התירה התובעת להשאיר את המתכונת העיצובית אף שהדבר עשוי לבלבל, וכי המרחק הגיאוגרפי בין בתי העסק שולל את החשש להטעיית לקוחות.
"כלום לא השתנה"
אלא שסגנית הנשיא פיינשטיין קבעה שההטעיה מובהקת. השופטת התייחסה בין היתר לזהות במצלול המלים "בָּבֶּט" ו-"בַּבֶּית", למוניטין שרכשה "בָּבֶּט" בירושלים, לעובדה ששני המקומות מיועדים לאותו סוג צרכנים, ולכך שהנתבעת פועלת באותו מקום עם אותו עיצוב ועובדיה לבושים באותה מתכונת. יתרה מכך, בעסק של הנתבעת אף נתלה שלט עם הכיתוב "כלום לא השתנה".
השופטת הבהירה כי המרחק הגיאוגרפי לא שולל הטעיה לנוכח המוניטין שרכשה התובעת בירושלים והעובדה שישראל מדינה קטנה.
השופטת הוסיפה כי ההטעיה הוכחה בכתבות שפורסמו על העסק של הנתבעת בהן קראו לו "בָּבֶּט", בשימוש של הנתבעת בכתובת דוא"ל עם הכיתוב הצרפתי Babette שמוגן בסימן מסחר, ובעדויות עובדי התובעת שציינו כי הם נאלצים שוב ושוב להבהיר ללקוחות שאין להם קשר לבית הקפה הירושלמי.
בהקשר להסכם הפשרה, השופטת קבעה כי הפרשנות של הנתבעת מרחיקת לכת ובשום מקום לא הותר ניצול המוניטין של התובעת תוך שימוש מתחכם וחסר תום לב בשם "בַּבֶּית". השופטת אף ייחסה חומרה יתרה לעובדה שבעלי הנתבעת הם עורכי הדין שהשתתפו בניסוח ההסכם.
לסיכום קבעה השופטת כי הנתבעת הפרה את סימן המסחר של התובעת, הטעתה לקוחות במכוון כדי שיחשבו שמדובר באותו עסק וביצעה עוולה של גניבת עין ברף גבוה. לפיכך היא חויבה לשלם לתובעת את הפיצוי המרבי הקבוע בחוק, בסך 100,000 שקל, בתוספת שכ"ט עו"ד בסך 17,000 שקל.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין