הורים יוכלו להשתמש בזרע בנם שנפטר מסרטן

בית המשפט למשפחה בבאר שבע נענה לאחרונה לבקשת הוריו של הנפטר והתיר להם, באופן עקרוני, לעשות שימוש בזרעו לצורך הבאת צאצאים תחת תנאים מיוחדים.

ההורים שכלו את בנם המנוח בגיל 22 בלבד, לאחר שנאבק במחלת הסרטן. בחלוף 8 שנים מלכתו, ביקשו הוריו להמשיך את השושלת שלו באמצעות שימוש במנת זרע שהותיר אחריו לפני שהתחיל טיפולי כימותרפיה. מהות תביעתם הייתה לקיים את "צוואתו הביולוגית" של בנם.  

ההורים ביקשו מבית המשפט לאפשר להם למצוא אישה שתהיה אם לילד שייוולד מזרעו של בנם המנוח, וטענו כי בקשתם עולה בקנה אחד עם פסיקת בית המשפט העליון. בלב שבור הם גילו שהם חולמים להיות סבים לילדו של בנם, וציינו כי גם הוא היה מעוניין בכך. 

לצורך הוכחת רצונו של המנוח להיות הורה, הוגש תצהיר מטעם ידידה שלו (שאף סייעה לו במתן דגימת הזרע בבית החולים) ובו סיפרה שהמנוח אמר לה: "גם אם אני לא אהיה, הייתי רוצה לדעת שכן תהיה לי המשכיות". 

ההורים הגישו גם תצהיר של דודתו, בו היא ציינה שאמר לה מפורשות: "אני מקווה שהכל יהיה בסדר, ואם לא, אני ממש מבקש ממך, שתהיה לי המשכיות".

בית החולים סורוקה בבאר שבע, שאצלו שמורה הדגימה, בחר  להימנע מהבעת עמדה.

לעומתו, המדינה התנגדה לתביעה בטענה שההורים לא הוכיחו שזה היה רצונו של המנוח ואפילו לא את רצונו המשוער. לטענתה, תצהירי התביעה וחתימת המנוח על טופס "בקשה להקפאה ושימוש זרע בבנק הזרע" אינם מעידים על רצונו להיות הורה לאחר מותו, אלא רק על כך שרצה להיות הורה בעצמו – בחייו.

סגן נשיאת בית המשפט למשפחה, השופט אלון גביזון ציין לשבח את באת כוח המדינה שוויתרה על זכותה לחקור את עדי התביעה על תצהיריהם, מפאת רגישותה כלפי ההורים השכולים.

לאחר מכן ניגש השופט לבחון את האפשרות לעשות שימוש בזרעו של המנוח.

בהיעדר חקיקה שתסייע לו במלאכת השפיטה, השופט פרס את שתי האפשרויות שעלו בפסיקה להבאת ילדים באמצעות זרעו של אדם מת. ב"הלכת פלונית" בית המשפט העליון עשה הבחנה ברורה בין מנוח שהייתה לו בת זוג לפני לכתו, והיא מעוניינת להרות מזרעו לאחר מותו, לעומת אדם שלא הייתה לו בת זוג.

אין זכות "סבות"

העליון קבע שלבת הזוג קיימת זכות להורות והיא יכולה לדרוש לעשות שימוש בזרע, לעומת הורי המנוח – להם לא עומדת ה"זכות לסבות".

הדרך השנייה היא הוכחת רצונו המפורש של המנוח להיות הורה לאחר מותו. השופט הסביר שמימוש האפשרות הזו נובעת מחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, המצווה לנו, החיים, לכבד את רצונו וזכותו של המת להמשכיות.

למרות שהמנוח היה רווק ולא הותיר אחריו מסמך כתוב המבקש לעשות שימוש בזרעו לאחר מותו, השופט קבע כי רצונו להיות הורה הוכח בתצהירי התביעה. הוא ציין שלאחר ויתורה של המדינה על חקירת העדים, אין לו ברירה אלא לקבל את הכתוב בהם כהוכחה לרצון המנוח להמשכיות אחרי לכתו.    

השופט הדגיש בפני ההורים שהכרעה זו אינה "סוף פסוק" וציין שורה של הגבלות והסכמים שיהיה עליהם לערוך עם האם העתידית, לרבות הבאתה בפני בית המשפט ובחינת טובת הילד.

השופט ציין בפסק דינו המפורט והמרגש כמה קושי יש בהכרעת דין שכזו וחזר וקרא למחוקק  להסדיר סוגיה זו בהקדם.

• ב"כ התובעים: עו"ד דורית ארבל
• ב"כ הנתבעים: עו"ד שני כ"ץ וקליינברגר, עו"ד מיה דביר

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין