פליטת פה של חייב הסגירה: הרכב שייך לו למרות שנרשם על שם בנו

רשמת לשכת ההוצאה לפועל קבעה לפיכך שלרישום אין שום משמעות, ואישרה לתפוס אותו לצורך כיסוי החוב בתיק.

רשמת לשכת ההוצאה לפועל בתל-אביב נעמה טלמן-בולטין אישרה לאחרונה לממש רכב קרייזלר לצורך כיסוי חוב של חייב שבחצי השנה האחרונה מתנהלים נגדו הליכים. הטענה שהרכב שייך לבנו של החייב נדחתה על-ידי הרשמת, שקבעה כי לרישום אין שום משמעות שעה שהראיות והעדויות, לרבות פליטת פה של החייב עצמו, הוכיחו כי מי שמשתמש ברכב בפועל הם החייב ואשתו.

לפני מספר חודשים אישרה הרשמת טלמן-בולטין לזוכה בתיק נגד החייב לעקל את הרכב, לתפוס אותו ולממשו באמצעות מחסן ההוצאה לפועל. אלא ששבוע לאחר מכן פנה אליה בנו של החייב וביקש לבטל את העיקול משום שמדובר ברכב שלו.

בנו של החייב טען כי רכש את הרכב מחברת ליסינג ב-2011 והוא רשום על שמו במשרד הרישוי, אם כי הודה בעדותו כי הרכב חונה מדי פעם בחצר של הוריו והם משתמשים בו לצרכים שונים. עוד הוא טען כי הוא נושא בתשלומי הביטוח, הדלק ורישיון הרכב.

בעקבות הבקשה החליטה הרשמת לברר את סוגיית הבעלות. במסגרת זו טען הזוכה כי ייתכן שהחייב נותן לבנו את הרכב מדי פעם אך זה לא מוכיח שהרכב אינו שלו. לגרסתו, מיום שנרכש הוא נמצא בשליטה הבלעדית של החייב ובניגוד לטענת הבן החייב משלם עבור הוצאותיו.

יצא המרצע מן השק

הרשמת טלמן-בולטין ציינה כי למעט הרישום במשרד הרישוי בנו של החייב לא הציג מסמכים המעידים על בעלותו בפועל. כך למשל, הוא טען כי רכש את הרכב באמצעות הלוואה אך לא הגיש מסמכים המעידים שהיא נלקחה למטרה זו. בנוסף, הוגשו לידיה מסמכים התומכים בטענת הזוכה כי ההורים משלמים את הביטוח ואת הוצאות הדלק.  

הרשמת הוסיפה כי בנו של החייב אף אישר בעדותו כי הוא משתמש ברכב לכל היותר  יומיים-שלושה בשבוע, בלילות בלבד, כשברוב הזמן הוא נמצא אצל אביו, שנוסע עמו ללימודיו מדי יום או אצל אמו, שנוסעת עם הרכב לקניות ולפעילויות עם הנכדים.

אם לא די בכך, הרי שפליטת פה של החייב בעדותו חשפה את האמת. הרשמת הפנתה לדבריו כי לא היה לו כסף לרכב בתקופה שבה נרכש מהליסינג והוא ביקש מבנו "לעשות לו טובה" ולרשום את הרכב על שמו.

"תשובה זו של החייב מהווה למעשה הוצאת המרצע מן השק וגילוי האמת מאחורי סיבת רכישת הרכב על ידי בנו של החייב", כתבה. "החייב למעשה מבהיר כי בנו אך ורק 'עשה לו טובה' בעת שרכש את הרכב ובכך שהרכב נרשם על שמו שכן החייב 'היה צריך רכב' ולדבריו לא היה לו כסף לממן את הרכישה...".

בנסיבות אלה, כאשר העדויות והראיות מעידות בבירור כי החייב עושה ברכב מנהג בעלים, הרשמת קבעה שאין כל משמעות לרישום ההצהרתי במשרד הרישוי.

לפיכך הרשמת דחתה את בקשת הבן והתירה לתפוס את הרכב ולמכור אותו לצורך כיסוי החוב. בנו של החייב יצטרך לשלם לזוכה הוצאות בסכום של 2,000 שקל.

להחלטה בתיק הוצאה לפועל 526090-05-19

• שמות באי הכוח לא צוינו בהחלטה

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין