22 מיליון שקל למשפחה בדואית בגין רשלנות ב"סורוקה"

תאומות שנולדו ב-1991 עם פיגור שכלי קשה ושיתוק מוחין, תבעו יחד עם הוריהן את קופת חולים כללית בטענה שאילו הרופאים היו מגלים להם את התמונה, הם היו בוחרים להפסיק את ההריון. השופט קיבל את עמדת המשפחה.

עדכון (27.04.21): פסק הדין בוטל בהסכמת הצדדים במסגרת ערעור בבית המשפט העליון. שירותי בריאות כללית חויבה לשלם למשיבים 3,600,000 שקל, בתוספת 20% שכ"ט ובצירוף מע"מ והוצאות משפט.

סגן נשיאת ביהמ"ש המחוזי בלוד, השופט אחיקם סטולר, קיבל את תביעתה של משפחה בדואית מדרום הארץ, שעסקה בלידת תאומות בביה"ח "סורוקה" ב-1991, נגד "כללית", מפעילת בית החולים באותה עת.

התאומות נולדו פגות עם נזק מוחי. ביוני 1991 האם הגיעה לסורוקה במצב של תחילת לידה בשבוע ה-25 להריונה. אצל העוברים אובחנה תסמונת TTTS – מעבר דם בין עוברים.

האם אושפזה וניתן לה טיפול לעצירת הלידה. כעבור יומיים אובחן אחד העוברים עם ריבוי מי שפיר ואילו השני עם מיעוט מי שפיר, דבוק לקיר הרחם.

בשל כך בוצע דיקור מי שפיר וניקוז עודפי מי שפיר. כעבור כעשרה ימים נצפתה ירידת מים, האם עברה בדיקה ווגינאלית, ויום למחרת הופיע אצלה חום וזיהום תוך רחמי. היא טופלה באנטיביוטיקה והועברה לחדר לידה, שם ילדה את התאומות בשבוע 26+1, והן נזקקו לאשפוז של מספר חודשים בפגייה.

אלא שבכל אותם ימים מאז גילוי התסמונת ועד הלידה, הצוות הרפואי לא מסר להורים מידע מפורט בדבר הממצאים שהתגלו ומצב העוברים.

זמן מה לאחר הלידה אחת מהתאומות אובחנה עם פיגור שכלי "בינוני" והשנייה עם פיגור שכלי קשה ושיתוק מוחין.

בתביעתם טענו התובעים כי הצוות חייב היה להציע את האפשרות של הפסקת הריון, בגלל מצבם הקשה של העוברים, ולנוכח הסיכונים הגבוהים לתמותת העוברים או ללהישרדותם עם ליקויים חמורים מאוד. מה שידוע כעילת תביעה של "הולדה בעוולה".

כללית טענה בין היתר כי לא הייתה חובה להציע את האפשרות של הפסקת היריון היות שזו לא היתה הפרקטיקה המקובלת באותה עת. בנוסף נטען כי ריבוי מי שפיר ו-TTTS הם "סיבוכים מיילדותיים", ולכן לא לא ניתן היה לאשר הפסקת היריון.

הצוות בחר עבורם

לאורך 86 עמודים ניתח השופט סטולר את הראיות והעדויות, כולל חוות דעת של 6 מומחים רפואיים.

בעיקרו של דבר, השופט קיבל את התביעה בעילת הולדה בעוולה, וקבע כי "חובתה של הנתבעת הייתה למסור להורים מידע מפורט על מצבם של העוברים, ועל העתיד הצפוי להם ולהורים המטפלים ולאפשר להם לבחור בדרך הטיפול המועדפת. משלא עשו זאת – התרשלו". במילים אחרות, הצוות התרשל בכך שבחר עבור ההורים.

השופט שוכנע שהאבחנה בין סיבוכי לידה לבין סיבוכים או מומים אחרים לא עמדה בפני ועדות להפסקת הריון באותה תקופה, אלא רק בשנים מאוחרות יותר.

בהמשך קבע השופט שיש קשר סיבתי בין ההתרשלות לבין הלידה, לאחר ששוכנע כי אילו המוגבלות של התאומות היתה ידועה להורים, הדבר היה מוביל להפסקת ההריון למרות אמונתם באסלאם האוסרת הפלה.

עם זאת, שתי טענות אחרות של התביעה נדחו: האחת לגבי התרשלות באי מתן סטירואידים להבשלת מערכות העובר, שיכול למנוע או להפחית את סיכויי התאומות לנזק המוחי, והשנייה לגבי בדיקה וואגינאלית של האם שאולי גרמה לזיהום.

השופט הבהיר שב-1991 מתן סטרואידים לא היה הפרקטיקה המקובלת במקרה שכזה. לגבי בדיקת האם, השופט שוכנע שבמצב המורכב שנוצר ובשל חשש ללידה מוקדמת, לא היה מנוס.  

לאחר ניתוח מפורט של הנזקים, כללית חויבה בפיצויים בסך כ-18.2 מיליון שקל, בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור של 23.4% (כ-4 מיליון שקל) והוצאות משפט.

מסכום הפיצוי ינוכו תגמולי המוסד לביטוח לאומי, בהתאם לחוות דעת אקטוארית.

עדכון (27.04.21): פסק הדין בוטל בהסכמת הצדדים במסגרת ערעור בבית המשפט העליון. שירותי בריאות כללית חויבה לשלם למשיבים 3,600,000 שקל, בתוספת 20% שכ"ט ובצירוף מע"מ והוצאות משפט.

• ב"כ התובעים: עו"ד ישראל ענבר
• ב"כ הנתבעת: עו"ד איתן האזרחי

עו"ד מאי מרקוביץ עוסקת ב- רשלנות רפואית בהריון, לידה וילדים
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.