באוגוסט 2013 אישרה הוועדה המקומית לתכנון ובניה גליל מרכזי בקשה להיתר בניה שהגיש תושב כפר ירכא. שכנו עתר כנגד ההחלטה וטען כי הוועדה לא דנה בהתנגדותו טרם מתן ההיתר. השופט קיבל את העתירה והבהיר כי זכות ההתנגדות נגזרת מחובת ההגינות של הרשות.
לפני כחצי שנה הגיש תושב ירכא עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה. הוא טען כי הוועדה המקומית לתכנון ובניה גליל מרכזי נתנה באוגוסט 2013 היתר בניה לשכנו, מבלי לדון בהתנגדות שהגיש.
לייעוץ בתחום:
עורך דין תכנון ובניה
בעתירה, שהוגשה גם כנגד השכן וועדת הערר, סיפר העותר כי בשנת 2004 בנה שכנו תוספת לביתו והגיש לוועדה בקשה לאשר את הבנייה שכללה גם את "שינוי קווי הבניין". הוועדה המקומית ציינה אז בפניו כי יש לקבל את הסכמת השכנים שעלולים להיפגע מהתוכנית.
לטענת העותר, לא נמסרה לו הודעה אישית על הגשת התוכנית לאישור והדבר נודע לו רק שלוש שנים לאחר מכן. באוקטובר 2007 הוא הגיש לוועדה התנגדות ומאז לא קיבל הודעה ממנה כלשהי.
בתחילת 2014 גילה העותר דרך הפרסומים בעיתונים כי הוועדה אישרה את התוכנית. הוא פנה אליה והודיע כי הוא עומד על התנגדותו אך ללא הועיל. גם פנייתו לוועדת הערר נדחתה.
לדבריו, הוועדה אישרה את התוכנית בסתר, מבלי ליידע אותו בשום שלב על החלטתה. מדובר בפגם חמור ולכן יש לבטל את ההחלטה.
הוועדה המקומית לא הכחישה כי אין בתיק החלטה בדבר דחיית ההתנגדות או נימוקים להחלטה וכי לעותר לא נמסרה הודעה אישית. עם זאת, לדבריה, התוכנית אושרה במסגרת סמכותה ואם אירעו "תקלות" בהליכי מתן ההיתר, העותר אשם בהם מכיוון שניהל "מעקב רשלני" אחר הטיפול בהתנגדותו. היא ציינה כי גם העותר וגם שכנו "אינם חפים מעבירות בניה משמעותיות".
השכן טען כי התוכנית אושרה בסמכות ופורסמה בשלושה עיתונים הן בשלב ההפקדה והן לאחר אישורה. הוא הוסיף כי על דחיית התנגדות העותר ניתן ללמוד מעצם אישור התוכנית.
להחזיר את הגלגל
הנשיא יוסף אלרון הדגיש את חשיבות שמיעת התנגדויות הציבור בטרם מתן החלטה לאישור תוכנית בניה. "הזכות להגשתן של התנגדויות שואבת כוחה מחובת ההגינות המוטלת על הרשות ומבטאת היא עקרון-יסוד ולפיו אין פוגעים בזכות או באינטרס לגיטימי של אדם בלא לשמוע אותו תחילה", כתב השופט.
הוא הוסיף כי על פי חומר הראיות הוועדה המקומית לא דנה בהתנגדות שהגיש העותר וממילא לא הכריעה בה בטרם מתן החלטתה.
לדבריו, משלא מילאה הוועדה המקומית את חובתה יש "להחזיר את הגלגל לאחור" ולתת לעותר את האפשרות להשמיע את קולו בפני רשויות התכנון.
לפיכך קיבל השופט את העתירה וקבע כי החלטת הוועדה המקומית לאשר את התוכנית – בטלה.
השופט הורה לוועדה לדון בהתנגדות העותר ולהכריע בה, בטרם יוחלט על אישור או דחיית התוכנית.
הוצאות העותר ושכ"ט עורך דינו בסך של 10,000 שקל הוטלו על השכן (המשיב 2) ונקבע כי הוועדה המקומית וועדת הערר יישאו כל אחת בהוצאותיה.
- ב"כ העותר: עו"ד קייס נאסר
- ב"כ הוועדה המקומית: עו"ד רני גורלי
- ב"כ המשיב 2: עו"ד דיאן קשקוש
- ב"כ וועדת הערר: עו"ד אלעד חן
* עורך דין סם ואטורי עוסק בדיני תכנון ובניה
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין