הואשם בפגיעה בהולך רגל במעבר חצייה – וזוכה מחמת הספק

מאחר שהמשטרה לא ערכה חקירה רצינית השופטת לא הצליחה להכריע בין הגרסה של הנפגע לבין גרסת הנהג שלפיה הנפילה הייתה עקב מעידה וללא כל מגע עם הרכב

נהג שהואשם בפגיעה בהולך רגל שחצה מעבר חצייה זוכה לאחרונה מחמת הספק מאחר שהתביעה המשטרתית לא הציגה ראיות להוכחת התאונה. השופטת שירי שפר מבית המשפט לתעבורה במחוז מרכז קבעה שבמצב כזה היא לא יכולה להכריע בין גרסת הנפגע, שלפיה הרכב פגע בו, לבין גרסת הנהג שלפיה הולך הרגל הגיע בריצה, מעד ונפל ללא שום קשר אליו.

בכתב האישום שהוגש נגד הנהג בשנה שעברה, נטען שבאחד הערבים בנובמבר 2020 הוא לא עצר לפני מעבר חצייה במעגל תנועה בצומת הרחובות הלח"י ומוטה גור שברחובות, ופגע בהולך רגל שבדיוק חצה את הכביש. כתוצאה מכך, הולך הרגל שבר את הברך ונדרש לניתוח. לנהג יוחסו ארבע עבירות תעבורה: אי מתן אפשרות להולך רגל להשלים חציית כביש במעבר חצייה, אי האטה לפני מעבר חצייה, נהיגה בקלות ראש והתנהגות הגורמת לנזק.

הנאשם כפר באשמה. הוא טען כי כלל לא היה מגע בינו לבין הולך הרגל. לדבריו, הוא כן עצר לפני מעגל התנועה והבחין בהולך הרגל מגיח בריצה ונופל, אולי בגלל תנועה לא נכונה או ניתור שגרם לו למעוד. סניגורו הוסיף וטען למחדלי חקירה מצד המשטרה, שלא ביצעה שחזור ולא גבתה עדות מעד ראייה אף שהייתה מודעת לקיומו.

כל ממצא אובייקטיבי חשוב

השופטת שירי שפר קבעה כי  גם הולך הרגל וגם הנאשם השאירו עליה רושם אמין בעדויותיהם, ושתי הגרסאות שלהם הגיוניות. "במצב בו מצויות בפני גרסאות סובייקטיביות מנוגדות, ישנה חשיבות לכל ממצא אובייקטיבי שנאסף על ידי המשטרה, אולם בענייננו לא נאספו ממצאים כאלו", כתבה.

השופטת ציינה כי היא לא מייחסת משקל לעדותו של עד הראייה, שהובא לבסוף מטעם ההגנה, כיוון שלא זכר את האירוע ובעדותו היו אי-דיוקים. עם זאת, היא קבעה שהמשטרה הייתה יכולה לפעול קצת יותר ברצינות כדי לאתר ראיות אובייקטיביות. בהקשר הזה ציינה השופטת כי התאונה לא דווחה בזמן אמת כך שאי אפשר היה להביא בוחן באופן מיידי.  אולם לאחר מכן המשטרה יכלה לבצע שלל פעולות כדי לאסוף ראיות, כמו לאתר מצלמות בזירה, לזמן את עד הראייה לעדות ולבצע שחזור.

השופטת קבעה כי בשל מחדלי החקירה אין מספיק נתונים שישכנעו אותה מעבר לכל ספק סביר שהנאשם לא עצר את הרכב לפני מעבר החצייה ופגע בהולך הרגל. יותר מזה, גם בהנחה שגרסת המאשימה נכונה והנאשם לא עצר את הרכב, היא עדיין לא יכולה לקבוע בוודאות שהתרשל כיוון שאין לה מידע על המיקום של הולך הרגל כשנכנס לשדה הראייה שלו, המרחק שלו מהרכב, מהירות הנסיעה ומשך הזמן שחלף מרגע שהולך הרגל נכנס למעבר החצייה ועד "לרגע האימפקט". מכאן, שאי אפשר לדעת אם הנאשם יכול היה להספיק לעצור לפני שהולך הרגל החל לחצות.

לאור הדברים האלה קבעה השופטת כי התביעה לא הצליחה לסתור את גרסתו של הנאשם ולא הוכיחה מעבר לכל ספק סביר שהוא גרם לתאונה. לפיכך, היא זיכתה את הנאשם מחמת הספק מכל העבירות שיוחסו לו.

• ב"כ המאשימה: עו"ד חן הלצבנד
• ב"כ הנאשם: רם צרפתי, עו"ד תעבורה

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין