בעל המסעדה מאשדוד הואשם שהעסיק אזרח סודני ללא אשרת שהייה בישראל. האיש טען שהוא כלל לא מכיר אותו, והשופט שוכנע שהמדינה לא הביאה אפילו "ראיות בסיסיות", כך שאין הצדקה לדרוש מהנאשם להתגונן.
סגן נשיא בית הדין האזורי לעבודה בבאר-שבע, השופט צבי פרנקל, זיכה את חברת "לין שון ספנות" מהאשמות בדבר העסקת אזרח סודני ללא היתר, במסעדה שבחוף הים באשדוד. השופט קיבל את הטענה שלפיה המדינה לא הוכיחה ולו לכאורה את האשמותיה, ולכן זיכה את הנאשמים – החברה ובעל המסעדה – כבר בתחילת המשפט.
על פי כתב האישום, שבו הואשם גם בעל המסעדה אישית, אותו אזרח סודני – שהמדינה כינתה "העובד" – הסתנן לישראל ללא אשרת שהייה, והועסק על ידי הנאשמים במסעדה. בדו"ח פעולה שהגישה המדינה, תואר כי במהלך תצפית פקחים, "העובד" נראה פותח שמשיות מסביב לבית העסק, יוצא ונכנס, מדבר עם המוכר, ובשלב מסוים עלה על כיסא והכניס תקע לחשמל.
הדו"ח המשיך ותיאר כי כשהגיע צוות המפקחים, המוכר צעק לו להתחבא, אולם הצוות מצא אותו בשירותים ציבוריים ליד המקום. אותו מוכר במקום טען כי הוא מחליף את "בעל הבית" (הנאשם כאן).
כשנשאל אם הוא עובד במקום, המסתנן השיב שכן, "כל הקיץ". לשאלה מי משלם את שכרו, מסר שם וטלפון של אדם אחר (לא של הנאשם).
הנאשמים – בעל המסעדה והחברה – הכחישו כל קשר או היכרות עם "העובד". הם העלו שורה של טענות שונות נגד המדינה, אך בשלב זה השופט התמקד בטענת הידועה בלשון המשפטית טענת "אין להשיב לאשמה".
זוהי טענה מקדמית שנטענת בתחילת ההליך, לפני שלב ההוכחות במשפט, ולפיה יש לסיים את ההליך בזיכוי כבר בשלב זה, היות שהמדינה לא הוכיחה אפילו לכאורה את עובדות כתב האישום.
כשלים ראייתיים
ואכן, לאחר שבחן את הראיות, השופט פרנקל קיבל את טענה זו. השופט לא התרשם שהפעולות שביצע המסתנן מלמדות על העסקתו כעובד על ידי החברה הנאשמת, מה גם שלא הוכח כי המדינה ניסתה ליצור קשר עם אותו שם שמסר.
השופט התייחס לכך שהמסתנן טען כי המיטה שלו נמצאת בחוף והוא מתקלח במקלחות שמחוץ למבנה, ומדי פעם אחרי שכולם הולכים הוא נכנס וישן בתוך המטבח. "לא התרשמתי כי יש בעובדה זו כדי לקשור בין העובד לבין הנאשמת 1 עד כדי הוכחה של יסוד העסקת העובד. הגם בקשתו של הנאשם 2 לזמנו לחקירה, לא הוכח בפני כי זה נחקר או לכל הפחות זומן כדין", הוסיף השופט.
בין היתר, השופט אף הצביע על כך שהמדינה לא הביאה לעדות את המוכר שעבד במקום באותו יום.
בהמשך הבהיר השופט כי בנסיבות אלה, אין אפילו ראיות "דלות" או "בסיסיות" להוכחת האישומים, כך שהמדינה לא הוכיחה אפילו לא לכאורה, כי הנאשמים העסיקו את המסנן.
השופט הוסיף שלא ניתן להתעלם מן "הכשלים הראיייתיים" הללו, ולכן קבע כי "אין הצדקה לדרוש מן הנאשמים להתגונן, שכן אין לנאשמים בפני 'מה' להתגונן". זאת, למעט הטענה שכבר טענו, שלפיה אין כל קשר בינם לבין המסתנן – פרט שכבר עולה מהראיות עצמן.
לכן התוצאה היתה זיכוי כבר בשלב מוקדם זה של ההליך.
- ב"כ המאשימה: עו"ד דן טוניק
- ב"כ הנאשמים: עו"ד אדוארד גאנם
עו"ד עמוס ברכה
עוסק/ת ב-
פלילי
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין